בקיץ 2013 נסעתי לשאסטה. הייתה זו החלטה של רגע שלא הייתה הגיונית לפי כל קנה מידה: קיץ, חופש גדול, בעל שלא מפסיק לעבוד ושלושה ילדים קטנים חסרי תעסוקה… אבל משהו משך אותי. ההר קרא לי, וכמה שנשמעתי לעצמי כמו קלישאה, ידעתי שאני נוסעת.
וכשרוצים, וכשזה מתאים, הכל מתארגן נכון. ובאמת הסבתא נידבה את עצמה לעזרה, בעלי אמר "תיהני" והילדים? הילדים הסתדרו. אימא מרגישה שהיא פשוט חייבת לנסוע לשאסטה.
נסעתי. אחרי היום הראשון התקשרתי לבעלי והודעתי לו שאני ממירה את הכרטיס לנסיעה לשופינג בניו-יורק. כל הרוחניות הזו הייתה יותר מדי בשבילי. ובכל זאת נשארתי. דורית ישראל, שלימים תהפוך למורתי האהובה, אמרה לי בפשטות שאני יכולה להתנגד ולהתבונן מהצד או להשתתף ולחוות. החלטתי לחוות.
מרגע שהתמסרתי לחוויה – חיי כבר לא נראו אותו דבר.
אני מרצה לחשיבה חיובית, מטפלת, סופרת, מפתחת שיטת הקול החיובי, ונמצאת בתחום העבודה הרוחנית קרוב ל-20 שנה… שאסטה הייתה עבורי קפיצת מדרגה משמעותית עד מאוד בהתפתחותי ובעבודתי הרוחנית.
אני לא יכולה להגיד בדיוק מה היה, איזו חוויה, איזו סדנא היא זו שהציתה את השינוי, אני רק יודעת שחזרתי אחרת. לא רק הראש המגולח (בבית חיכה לי שלט מעשי ידי בנותיי "המפרגנות": "מי את ומה עשית לאימא שלי?:) שהיה סוג של ניקיון של סוף טיול, כשכבר נשארתי לבד וכולם עזבו בטיסות מוקדמות יותר, אלא ובמיוחד, מן תחושה פנימית שמצאתי את המשפחה האנרגטית המלווה שלי והבנה ברורה שתמיד היו אתי, רק הייתי צריכה לאפשר להם להיות עבורי.
מאז עברו חודשים רבים, כמעט שנה, והנסיעה הזו חקוקה אצלי כחיים לפני שאסטה והחיים שלאחריה.
אני חשה היום בטוחה לתקשר את הרוח, לחוות את הרוח בתוכי, להתייעץ עם הרוח.
אבל הרבה יותר מזה, כל תחום בחיי הושפע ומשהו בי הולך ומדייק את עצמו לעצמו יותר ויותר.
עברתי הרבה סדנאות בימי חלדי, חוויתי עושר של התנסויות ב 43 שנותיי, שהחלו כבר בגיל הנעורים בסדנאות מודעות ומדיטציה. חוויה שכזו, מתנה שממשיכה להעניק את עצמה שוב ושוב – עוד לא חוויתי.
אני מאמינה בכל לבי, שמי ששומע את הקריאה – מוכן. ומי ששומע את הקריאה – הנסיעה הזו תשפיע עליו ותיצור שינוי מיוחל, כזה שלפעמים אפילו הוא לא ידע כמה שהוא נחוץ.
יש עוד כל כך הרבה לומר על הקבוצה המופלאה הזו של האנשים, שהתקבצה יחדיו לנסיעה, על ההדרכה הנהדרת, על דורית ישראל שהפכה חברה ומורה בחיי, על ההר ונופיו עוצרי הנשימה, על השינויים שקרו וקורים…קצרה היריעה. מתוך שפע החוויה ששאסטה היוותה ומהווה עבורי, רק זאת אומר – סעו.
