ושוב אנחנו כולנו נשים. גם אני.
קריון, כפי שאתן יודעות, אינו זכר או נקבה, יחיד או רבים. הוא הכל. הוא האחד. הוא חלק מהמקור. היום, אני מבקשת לדבר בלשון נקבה ומבקשת להתייחס אלי כנקבה. האנרגיה שלי היום היא האנרגיה העוצמתית הנשית.
אני רוצה לספר לכן היום סיפור על אשה למוריאנית.
יקרים, האם אתם יכולים להרגיש בשינוי האנרגיה?האם אתם יכולים להרגיש שמשהו סביבכם השתנה? דיברתי בעבר על כך, שזו תקופה של מעבר ושל שינוי. גם האנרגיה משתנה. אתם יכולים להרגיש אחרת את האנרגיה של האהבה. אתם יכולים להרגיש כיצד היא עוטפת אתכם, כיצד אתם מוגנים ושמורים בתוכה. ממש כמו תינוק ברחם אימו.
יקרים, אין זה מקרה, שמתקבצת לה יחד קבוצה של אנשים כדי לשמוע דברים מן הרוח. אין זה מקרה שאתם נמצאים כאן בפניי. הרוח מסנכרנת את הדברים, כדי שיקרו בדיוק בזמן הנכון לכל אחד.
אתם נמצאים היום ביום שער, בין מה שהיה לבין מה שיהיה.
המסר שלי היום מתאים בדיוק בעבורכם ובעבור הקוראים את הדברים והוא מתאים בדיוק לנקודה הזאת בזמן.
האם אתם יכולים להרגיש את האהבה? לאנרגיה של האהבה אין זמן ואין מרחק וניתן להרגיש אותה בכל מקום שאתם נמצאים בו. קחו לעצמכם את האהבה הזאת. נשמו אותה. זאת האהבה של הרוח אליכם, בני האדם.
אתם יכולים להרגיש באנרגיה.
יקרים ויקרות, אגש ישר לעניין. אני רוצה שתדמיינו את התקופה הנוכחית כאילו היא קו המשווה. קו המשווה של הפלנטה שלכם מפריד בין חלקה הדרומי לחלקה הצפוני של הפלנטה. קו המשווה, שהוא התקופה הנוכחית, מפריד בין מה שהיה לבין מה שיהיה, מה שעתיד להיות, הפוטנציאלים העתידיים.
יקרים, אתחיל בשאלה: מה אם הייתי פותח את דבריי ואומר כי "אני מזהיר אתכם מפני…" או "אני מזהיר אתכם כי…". מה הייתם מרגישים? מה הייתם אומרים? מה הייתם חושבים?
אבל לפני כן: אתם הרי יודעים מה קורה היום בכל הפלנטה. וירוס הקורונה מאתגר את כל המדינות, במקומות רבים ישנם מאבקים פוליטיים, במקומות רבים יש הפגנות מטעמים שונים, יש מצב כלכלי מאתגר. אין שקט.
לפני שאבקש מכם לדמיין, אומר לכם: הכל נכון. הכל לפי התוכנית שאתם קבעתם לעצמכם. אתם, האנושות כולה. כך שאל תקחו באופן אישי את הדברים שקורים היום. אפשרו להם לעבור לידכם, מעליכם, מאחוריכם. אל תאפשרו להם להיכנס אליכם. זו הצעתי.
האם אתם מרגישים באהבה שנמצאת כאן? האהבה היא אנרגיה. אין לה זמן ואין לה מרחק. ניתן להרגיש בה, גם אם אתם מאוד רחוקים. זו אהבת הרוח אליכם, בני האדם. זו אהבה בלתי מותנית בדבר. אנחנו רוצים לעטוף אתכם באהבה הזאת ומבקשים שתרגישו בנו. אנחנו איתכם בכל רגע. מושיטים לכם יד.
שני חברים טובים אהבו מאוד לטייל ובכל פעם חיפשו לעצמם מקומות חדשים לטיול. גם הפעם יצאו לדרך, שאותה לא הכירו קודם לכן. התכנון שלהם היה פשוט: לצאת ולטייל וליהנות מהדרך. הם יצאו אליה בהתרגשות, ציפו להפתעות והתפעלו מהנוף, עד שהגיעו אל פרשת דרכים. הדרך התפצלה ימינה ושמאלה. הם לא ידעו לאן לפנות. האחד אמר: בתחושה שלי יש לפנות ימינה. השני אמר: בתחושה שלי יש לפנות שמאלה. הם החליטו ללכת עם הלב וכל אחד מהם פנה לכיוון אחר.
אני מדבר כעת בפני קבוצה של נשים. האם זו היתה הזמנה מיוחדת? אכן. אין זה סתם שלא נמצאים איתנו היום גברים. הסיבה היא: אני עומד לדבר היום עליכן, הנשים.
ובכן, כל אחת מכן יודעת מה המשמעות של להיות אשה. זו קודם כל היכולת ללדת. להמשיך את השושלת. הגברים, גם אם ירצו בכך, אין להם וגם לא תהיה להם היכולת הזאת.
כולכן יודעות, שאתן רגישות יותר ומרגישות טוב יותר את הקורה סביבכן. כל היושבות מולי הן גם אינטואיטיביות מאוד ולכולכן יש מקור משותף אחד: למוריה.
