יקרים ויקרות, אגש ישר לעניין. אני רוצה שתדמיינו את התקופה הנוכחית כאילו היא קו המשווה. קו המשווה של הפלנטה שלכם מפריד בין חלקה הדרומי לחלקה הצפוני של הפלנטה. קו המשווה, שהוא התקופה הנוכחית, מפריד בין מה שהיה לבין מה שיהיה, מה שעתיד להיות, הפוטנציאלים העתידיים.
יקרים, אתחיל בשאלה: מה אם הייתי פותח את דבריי ואומר כי "אני מזהיר אתכם מפני…" או "אני מזהיר אתכם כי…". מה הייתם מרגישים? מה הייתם אומרים? מה הייתם חושבים?
אבל לפני כן: אתם הרי יודעים מה קורה היום בכל הפלנטה. וירוס הקורונה מאתגר את כל המדינות, במקומות רבים ישנם מאבקים פוליטיים, במקומות רבים יש הפגנות מטעמים שונים, יש מצב כלכלי מאתגר. אין שקט.
לפני שאבקש מכם לדמיין, אומר לכם: הכל נכון. הכל לפי התוכנית שאתם קבעתם לעצמכם. אתם, האנושות כולה. כך שאל תקחו באופן אישי את הדברים שקורים היום. אפשרו להם לעבור לידכם, מעליכם, מאחוריכם. אל תאפשרו להם להיכנס אליכם. זו הצעתי.
האם אתם מרגישים באהבה שנמצאת כאן? האהבה היא אנרגיה. אין לה זמן ואין לה מרחק. ניתן להרגיש בה, גם אם אתם מאוד רחוקים. זו אהבת הרוח אליכם, בני האדם. זו אהבה בלתי מותנית בדבר. אנחנו רוצים לעטוף אתכם באהבה הזאת ומבקשים שתרגישו בנו. אנחנו איתכם בכל רגע. מושיטים לכם יד.
שני חברים טובים אהבו מאוד לטייל ובכל פעם חיפשו לעצמם מקומות חדשים לטיול. גם הפעם יצאו לדרך, שאותה לא הכירו קודם לכן. התכנון שלהם היה פשוט: לצאת ולטייל וליהנות מהדרך. הם יצאו אליה בהתרגשות, ציפו להפתעות והתפעלו מהנוף, עד שהגיעו אל פרשת דרכים. הדרך התפצלה ימינה ושמאלה. הם לא ידעו לאן לפנות. האחד אמר: בתחושה שלי יש לפנות ימינה. השני אמר: בתחושה שלי יש לפנות שמאלה. הם החליטו ללכת עם הלב וכל אחד מהם פנה לכיוון אחר.
אני מדבר כעת בפני קבוצה של נשים. האם זו היתה הזמנה מיוחדת? אכן. אין זה סתם שלא נמצאים איתנו היום גברים. הסיבה היא: אני עומד לדבר היום עליכן, הנשים.
ובכן, כל אחת מכן יודעת מה המשמעות של להיות אשה. זו קודם כל היכולת ללדת. להמשיך את השושלת. הגברים, גם אם ירצו בכך, אין להם וגם לא תהיה להם היכולת הזאת.
כולכן יודעות, שאתן רגישות יותר ומרגישות טוב יותר את הקורה סביבכן. כל היושבות מולי הן גם אינטואיטיביות מאוד ולכולכן יש מקור משותף אחד: למוריה.
הנה אנחנו נפגשים בנסיבות מיוחדות ביותר. אתם רואים? אפשר להיפגש גם כך, ויש גם יתרונות למפגש שכזה: יכולים להצטרף אלינו אנשים מכל קצוות תבל, וכך יהיה בקרוב.
ובכן, יש יתרונות לנגיף הקורונה, ואפילו יתרונות רבים. אדבר היום שוב על הנגיף, אענה על שאלותיכם, ויש באמתחתי כמה הפתעות…
על קונספירציות והפחדות
ובכן, האם אתם הנוכחים כאן ואתם, הקוראים את הדברים כעת, שומעים את האיומים וההפחדות ואתם אכן מפחדים ונרתעים או מתכווצים קצת? אני יודע שיש בכם כאלה.
יקרים, אני רוצה לספר לכם סיפור. הסיפור אמיתי. לא אנקוב בשם האדם שבו מדובר, מכיוון שהוא מייצג אנשים רבים על הפלנטה, שהדבר קרה אף להם. אותו אדם יצא בדרכו לעבודה. זו דרך שהוא עושה יום-יום. באותו יום, החליט בהחלטה של רגע לנסוע בדרך שונה. כשהגיע לעבודה, התברר לו, שבדרך הרגילה, שבה אמור היה לנסוע, היתה תאונת דרכים, שבה נפגעו מכוניות רבות ואנשים עמדו בפקקים במשך שעות רבות ולא הגיעו ליעדם.
כפי שניתן להבין, התקשור היום נערך ללא קהל, בשל הנסיבות המיוחדות. על הנסיבות האלה בדיוק אני רוצה לדבר. אתייחס אל הדברים מזווית שונה מאשר אתם רגילים וגם אשיב על שאלות אחדות הנוגעות בנושא, ושאותן אני שומע מכם מידי יום.
לפני כן, אומר לכם דבר אחד, שירגיע רבים: זהו אינו סוף העולם! האנושות תמשיך לחיות על הפלנטה עוד זמן רב.
ובכן, קורונה. האם אתם נבהלים ומתמלאים בפחד, כשאתם שומעים את המילה? לאור מה שקורה בעולם, רבים נתקפו בבהלה ואפילו, לעיתים, בפחד משתק.
משפחה יקרה, אתם יכולים להרגיש באנרגיה שנמצאת כאן. אתם יכולים להרגיש בשקט. שקט מתוך שמחה. זו שמחה על מפגש בין הרוח לבין בני אדם. אנחנו תמיד שמחים להיות איתכם. אנחנו תמיד שמחים, כאשר אתם מושיטים לנו יד. תמיד נבוא, ניגע, נהיה.
לפני שנים אחדות העברתי כאן תקשור ובו סיפור על ילדה, שמשחקת עם הבובות שלה. היא מדברת אותן, קובעת מה יעשו ומרגישה שהיא אלוהים.
קראתי לסיפור: "מי כאן אלוהים". תוכלו לקרוא אותו. היום אני רוצה להתייחס לחלק הראשון של הסיפור.