על אתגרים ועל ריפוי הזיכרון האקאשי

(לתקשור קדמו נגינת קערת הקריסטל עם יפעת בר-שלום ושירה אינטואיטיבית של מירב גולד)

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.

מבורכים אתם, יקרים, ומבורכות הכוהנות, שהביאו את צלילי הריפוי. אולי זו תהיה הפתעה בשבילכם, אבל זימנתי אתכם לכאן. אין זה סתם שאתם אלה שהגעתם היום. יש משותף לקבוצה היושבת כאן מולי. ושוב, אולי תופתעו, אך אומר לכם שכולכם מאסטרים.

המאסטרים ההולכים היום על פני הפלנטה, נתקלים באתגרים מסוגים שונים. המטרה היום היא להביא ריפוי אל הזיכרון, להבין את מהות האתגרים, לרפא, לשחרר ולהכיר במהות שלכם. אתם שליחי אור כאן על הפלנטה. אל תפקפקו בכך.

נמצאת איתנו כאן משלחת, פמליה, גדולה מאוד. חלקם הגיעו ממקומות רחוקים, ואנחנו מכבדים אותם. נמצאת כאן גם המשפחה האוהבת של כל אחד מכם ואתם יכולים להרגיש בה. אתם יכולים להרגיש באהבה ששוררת כאן ואתם יכולים להרגיש באנרגיית הריפוי ששוררת כאן.

אני, קריון, מאוהב בבני אדם ומכיר בני אדם. ומכיוון שאני מכיר אתכם כה טוב, אני אוהב אתכם יותר ויותר על הרגשות שלכם, על האתגרים שהצבתם בפני עצמכם ועל הדרכים המיוחדות שלכם לדלג מעליהם. אני גם מכיר את חיבתם של בני האדם לסיפורים, והיום אספר לכם סיפור.

סיפורו של יאן

זהו סיפור על הילד יאן. הוא יושב ליד אימו החולה. הוא בן יחיד, שאימו גידלה לבד, כיוון שאביו נפטר כשהיה תינוק. האם עבדה קשה כדי לפרנס את שניהם. הם חיו בכפר, שלא היתה בו עבודה רבה, וחיו בבקתה דלה, אך מלאה באהבה. הדבר החשוב ביותר שאימו של יאן העניקה לו היה אהבה. היא פרנסה את שניהם בקושי וכעת, משחלתה, אין מי שיפרנס אותם. יאן יושב ליד מיטתה ומביט בה ומתפלל לאלוהים: אנא, עזור לאמא שלי.

יאן הוא רק בן שמונה וכבר מתנהג כמבוגר. יש לו אחריות והוא מבין מהם אתגרים. הוא מחליט לרוץ אל הכפר הסמוך, כדי להזעיק את הרופא, שכן בכפר הקטן שלהם לא היה רופא ולא היו תרופות. יאן נפרד מאימו ורץ אל הכפר הסמוך. הוא דופק על דלת הרופא ומבקש את עזרתו. הרופא רותם את סוסו – אנחנו מדברים על תקופה רחוקה – מעלה את יאן אל הסוס, ושניהם רוכבים בחזרה אל האם החולה.

כשמגיע הרופא לביתם של יאן ואימו, הוא רואה שהמצב קשה וכי האם עומדת למות. הוא בודק אותה, מרגיע ומנסה לעזור, אבל מבין את מצבה. יאן מבין אף הוא. ועוד הוא מבין, שעוד מעט יישאר לבד לגמרי בעולם. הרופא מביט בו ובאמא ואומר ליאן: אל תדאג. אני אדאג לך.

אתם מבינים, יאן האמין שהעזרה תגיע והיא אכן הגיעה. יאן סמך על האל גם בשעה הקשה הזו, כשהבין שאימו עוזבת אותו. הוא לא בא בטענות לאל על שלקח את אימו ועל שהוא משאיר אותו לבד. הוא האמין שהדברים קורים מפני שכך הם אמורים לקרות ושהעזרה תגיע בדיוק כשיצטרך אותה.

כעבור שעות אחדות נפטרה האם. הרופא הטוב דאג לתהליך הקבורה, עמד בהבטחתו, לקח אליו את יאן ואימץ אותו לבן.

יאן, שהיה מלא התפעלות מכליו של הרופא ומתיקו המוזר והיפה, היה סקרן לידע. הרופא הטוב לימד אותו להשתמש במכשירים וגם לימד אותו קרוא וכתוב. כשגדל, שלח אותו הרופא ללמוד רפואה. החלטה גמלה בליבו של הצעיר: הוא לא יאפשר לעוד ילדים לחוות את שחווה. הוא ימצא תרופות למחלות שאין להן מרפא. וכך היה. כשהיה לרופא, עבר מכפר לכפר ושמעו יצא למרחקים.

סיפור זה מבוסס על כמה סיפורים אמיתיים, אך הוא גם משל וגם תזכורת. מה אתם יכולים ללמוד מן הסיפור? האם על אמונתו המלאה של ילד בן שמונה באל? האם על יכולתו להתגבר על אתגרים? האם על הביטחון שלו, שבכל פעם שייתקל באתגר, יהיה מי שיושיט לו יד? יופיע מלאך אנושי שיעזור לו או אף מלאך האלוהים?

על אתגרים ועל ריפוי אקאשי

כיצד אתם מתייחסים לאתגרים בחייכם? אני יודע בפני מי אני מדבר ואני גם יודע מי הקורא את הדברים ברגע זה. אני יודע שחייכם מלאים באתגרים מסוגים שונים.

האם יש בכם אמונה? האם אתם מאמינים בעצמכם? האם אתם מאמינים שמתוך האתגרים הללו תצמחו ותגדלו, וכמאסטרים – תוכלו להעביר את השיעור גם לאחרים? הרי זהו תפקידכם, יקרים: להעביר את הלמידה שלכם הלאה; לחסוך מאחרים את מה שעברתם, בכך שתראו להם את הדרך, תציגו בפניהם אפשרויות, תאפשרו להם לבחור וכן, תראו להם את האור.

בואו נדבר עוד על האתגרים. אתם כבר יודעים, שאתם אלה המציבים אותם בפני עצמכם. לכן, אתם גם אלה שיכולים לפתור אותם… אבל מדוע אתם עושים זאת? מדוע בני אדם אוהבים קושי ואתגר? אני שומע התרעמות… "אבל, קריון, מי אוהב קושי? הלוואי וחיי היו קלים ופשוטים. איני זקוק לכל האתגרים הללו". אכן, באמת אינכם זקוקים להם וחלקם – הדהוד למה שעברתם בעברכם. אתם מחפשים מדוע חייכם נראים כך, ומגיעים למסקנה שעברתם דברים כאלה פעם אחר פעם. אתם כבר יודעים שהכל נמצא בזיכרון הד.נ.א. וגם הזיכרון האקאשי שלכם בו. הד.נ.א. זוכר הכל והוא זוכר את אותן פעמים עם האתגרים. האם לא הגיעה העת לשחרר את הזיכרון האקאשי? לרפא אותו? האם לא הגיע הזמן לחיות באיכות חיים? אתגרים וקשיים אינם איכות חיים. בקשו מן הד.נ.א. שלכם לשחרר את זיכרון האתגרים שעברתם פעם אחר פעם. אתם יכולים לעשות זאת! אינכם חייבים לעבור שוב דרך הקושי שחוויתם כבר. אינכם חייבים לשאת איתכם את זיכרון הקושי. אינכם חייבים לשאת איתכם את זיכרון החיים, שבהם הייתם מרפאים גדולים ונסקלתם על ידי הסביבה. כולכם הייתם כאלה ועברתם זאת. שחררו זיכרון זה מתוך הד.נ.א. שלכם.

התקופה כעת היא של שינויים. האם לא הגיעה העת לשנות? לחיות באיכות חיים? אתם יכולים ומגיע לכם לחיות בשפע, בשלום, בהרמוניה ובאיכות חיים. היו הילד שצמח מתוך האתגר הגדול ביותר של חייו. מות אימו הביא אותו להחלטה על שינוי, וכך עשה. האם לא הגיע הזמן להחליט לשנות?

השירה והנגינה ששמעתם היום היו ריפוי לזיכרון האקאשי. כשאפשרתם לצלילים להיכנס אל הלב – אפשרתם להם להדהד בגופכם. השתמשו באנרגיה הזאת כדי לרפא את הזיכרון וכדי לשחרר את האתגרים מתוך חייכם.

אני קריון, מאוהב בבני אדם. תמיד אומר לכם כמה אני אוהב אתכם. גם הפמליה שנמצאת כאן מביעה את אהבתה הגדולה ואת הערכתה הגדולה אליכם ואל הקוראים. האורחים באו להיות איתכם ולחזות בפלא שאתם מחוללים כאן, הן בעצמכם והן על פני הפלנטה.

שינוי הוא שם המשחק והוא שם התקופה.

היו השינוי והביאו אותו. הביאו את האור אל עצמכם, אל סביבתכם ואל הפלנטה. עשו מה שבאתם לכאן לעשות.

אתם מבורכים, מאסטרים יקרים.

כי כך הוא הדבר.

קריון