על אהבה ומשפחה ושלום

(לתקשור קדמה שירתן של מירב גולד וענתי הלחמי)

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשירות המגנטי.

מבורכות, מבורכות מבורכות הכוהנות השרות. השירה ששמעתם זה עתה היא השירה העתיקה של המשפחה העתיקה, של אחיכם ואחיותיכם, שהם חלק ממי שאתם.
אין זה סתם שהשירה חדרה ללבבות. אין זה סתם שהרגשתם כיצד נפתח הלב. זוהי שירת המשפחה, שירת האהבה, שירת כוהנות האהבה.

אני, קריון, מאוהב בבני אדם ומברך את בני האדם שפותחים את ליבם לאהבה.
יקרים, אתם יכולים להרגיש באנרגיית האהבה של הבית. אתם יכולים להרגיש במשפחה האוהבת שנמצאת כאן. יכולתם להרגיש באהבה מרגע שהגעתם לכאן, כי זהו המסר להיום. אכן, המסר של קריון הוא תמיד מסר של אהבה, אבל הפעם זהו מסר של משפחה ואהבה. לכן, אין זה מקרה שהשירה ששמעתם היא שירת האהבה של המשפחה העתיקה, והיא מהדהדת בליבכם. גם הרוח רוטטת בתדר האהבה של השירה שנשמעה כאן היום.

יקרים, אני רוצה לספר לכם סיפור. זה סיפור על משפחה אוהבת: הורים וילדים קטנים. האהבה שורה בתוך המשפחה. האחים אוהבים זה את זה וההורים תומכים ודואגים, בדיוק כפי שאתם חושבים שמשפחה אוהבת אמורה להיות.
חולפות השנים. זו אותה המשפחה. האהבה קיימת, אך קיים גם דבר נוסף: קרע גדול בתוך המשפחה. אחד מהילדים מחליט לנתק עצמו מהתא המשפחתי האוהב שלו. הוא עושה זאת בכעס גדול ואפילו אינו מבין על מה ולמה הוא כועס. הוא רק יודע שהוא כועס. בני המשפחה האחרים אינם מבינים. הם מנסים להגיע אל הלב. הם מנסים להחיות את האהבה שהיתה שם. לשוא. הבן נפרד ממשפחתו. הוא קורע אותה לגזרים והכאב חודר לכל תא ותא בגופם של כל בני המשפחה. התהיות וחוסר ההבנה אינם נותנים מנוח. הבן מקים לעצמו משפחה, יש לו ילדים, והוא מנתק את משפחתו החדשה ממשפחתו המקורית. הוא מכסה על האהבה שבליבו בחומות של כעס, של תסכול ואף של אשמה.
המשפחה קרועה ושסועה ואינה מבינה כיצד הגיעה למצב הזה.

בנקודה זו אעצור את הסיפור לרגע ואשאל אתכם שאלה: היכן אתם מתחברים אל הסיפור? האם ברמה האישית? האם ברמה הארצית שלכם? האם ברמה של תהליכים?
דיברתי בעבר על משפחה ודיברתי גם על אהבה. האהבה אינה יכולה להימחק, אבל ניתן לכסות עליה באבנים ובחול, עד שהיא נשכחת. האם לא הגיע הזמן לנקות? האם לא הגיע הזמן לזכור את המהות? המהות שלכם, יקרים, היא אהבה. המהות שלכם היא אור. מרבית בני האדם שוכחים את המהות הזאת והם מחפשים אחריה. הם מחפשים את המשמעות לחייהם. הם מחפשים את מה שהם קוראים לו "ייעוד". הם מחפשים את הדרך. אבל הדרך והייעוד והמהות נמצאים בתוכם. המהות של כולכם היא אהבה ואור, כי כולכם נושאים את הגן האלוהי, גם אם אינכם מרגישים בו וגם אם אינכם חושבים כך. חלק מאלוהים חי בתוככם. לפעמים הוא חבוי ולפעמים מתגלה. האם אתם מכירים את החלק הזה? האם אתם מכירים בו? האם אתם מכירים בכך שבכל בני האדם קיים החלק האלוהי, החלק של האהבה והאור? האם אתם מודעים לכך שמרבית בני האדם מחפשים את החלק הזה, אך מכסים אותו ברגשות כמו: כעסים, אשמה, תסכולים ובעיקר פחדים?

לו יכולתם לקחת מכשיר ולהתחיל לגרד את הרגשות הללו – הייתם מגלים יהלום. בדיוק כמו שמגרדים מן היהלום את שכבות העפר והפחם, ואז הוא מתגלה במלוא זוהרו ואורו, כך – אם הייתם "מגרדים" מלב כל אחד מבני האדם את מגוון הרגשות, הייתם מגיעים אל היהלום שהוא: האור והאהבה.
מתי, לדעתכם, יוכל להגיע השלום? האם לא כאשר תכירו בכך שגם הצד השני הוא אור ואהבה וחלק מאלוהים? כאשר תבינו שמי שעומד מולכם דומה לכם והוא אחיכם או אחותכם? ההכרה הזו תגיע. היא תגיע כשיגיע הדור שאינו זוכר מדוע פרצו מלחמות ועל מה היו הסכסוכים. ההכרה הזו יכולה להגיע בזמנכם. וכך גם השלום. הזרעים נזרעים כעת. הכירו במהות שלכם. הכירו במשותף ביניכם. היו המשפחה האוהבת שאתם.

אחזור כעת אל המשפחה שבסיפור, שאותה עזבנו במצב של קרע. האם אתם יודעים מי יביא את השלום אל המשפחה הזאת? התינוקות החדשים, שאינם מכירים את מהות הסכסוך ואת מקורות הקרע. הם ירגישו את האהבה. ליבם פתוח להבין את מהותם ואת מהות האחרים. יש תקווה! הילדים, התינוקות, יביאו את השלום. יש תקווה!

אמרתי בעבר, שאתם, במעשיכם, משפיעים על הפלנטה. אמרתי גם, שהפלנטה והתהליכים שמתרחשים עליה משפיעים על היקום כולו. אמרתי: באשר תלך הפלנטה – ילך היקום. אנחנו כולנו מהדהדים איתכם. האם אתם מרגישים בהדהוד? כל אחד מכם הוא מיקרוקוסמוס של מה שקורה על הפלנטה. הביאו את השלום אל ביתכם. הסירו את השכבות וגלו את המהות האלוהית שלכם. המהות הזו היא, שתביא, בסופו של דבר, גם את השלום האזורי שאתם מייחלים לו וגם את השלום בכל הפלנטה.
הפוטנציאל לשלום קיים אצל אותה משפחה, שהיא רק משל למשפחות רבות. הפוטנציאל קיים בנוגע לאזור שלכם ובנוגע לפלנטה כולה. הוא קיים גם באשר ליקום.
אנחנו מחכים לראות מה תעשו. אנחנו מכירים בפוטנציאל ומחכים לראות את מימושו. אני מבטיח לכם כי הדברים יקרו אם רק תרצו בכך. אתם יכולים היום לעשות צעדים, כדי להקדים את השלום.

יקרים, אדבר אליכם כעת באופן אישי. האם אתם חיים בשלום עם עצמכם? האם כבר עשיתם שלום עם עצמכם? האם הכרתם במי שאתם? הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא: לסלוח לעצמכם. לסלוח על הכעסים, על רגשי האשמה, על התסכולים ועל הפחדים.

מהותה של הסליחה היא אהבה . ברגע שתסלחו לעצמכם – תגלו את האהבה שלכם לעצמכם, ואז גם תוכלו לסלוח לאחר ולגלות את האהבה אליו. סליחה ואהבה הולכים שלובי ידיים בדרך אל השלום.

התחילו עם עצמכם. הבינו את המהות שלכם. הכירו במי שאתם וגרדו את כל השכבות המכסות את היהלום שבליבכם. אתם היהלום. כל אחד ואחד מכם.
האם אתם מבינים מדוע אנחנו אוהבים אתכם כל כך?
אני, קריון, מאוהב בבני אדם. כבר אמרתי זאת פעמים רבות. אבל האורחים שנמצאים איתנו כאן כעת, ושיכולתם להרגיש בהם, מאוהבים בכם גם כן, כי אתם משקפים להם את מהותם.
אתם חושבים שאני משקף לכם את עצמכם, אבל אתם אלה שמשקפים לי את מהותי!

זכרו מי אתם.
זכרו כי אתם מבורכים.

כי כך הוא הדבר.