מי כאן אלוהים

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשירות המגנטי.

אני יודע שאתם מחכים להפתעה ואני יודע שהמתקשרת מחכה בכליון עיניים לראות כיצד אפתיע אותה (קריון מתייחס לדברי דורית קודם לכן), אבל אני מבקש ממך, המתקשרת, להירגע. לא אפתיע אותך בצורה שלא תוכלי להתמודד איתה ובאמת, אנחנו הולכים לדבר היום על הפתעות.

אחרי ההקדמה הזאת, שהיתה מיועדת למתקשרת, אני רוצה לומר לכם, אנשים יקרים – אלה שנוכחים כאן ואלה שקוראים את הדברים ברגע זה, שהרי גם אתם נמצאים איתנו כעת ולא משנה מתי אתם קוראים את הדברים הללו – אני רוצה לומר לכם שאני יודע מי אתם, שהרי נפגשנו פעמים רבות בעבר, ואני רוצה להזכיר לכם מי אתם.

האם אתם זוכרים שאתם מלאכים אנושיים? האם אתם זוכרים מאין באתם? האם אתם יודעים לאן אתם הולכים? האם אתם יודעים את מלוא המשמעות של המושג "מלאך אנושי"?אני יודע שחלק מכם יודעים, אבל אני גם יודע שחלק מכם – גם אלה שיודעים – לא מבינים את משמעות המושג הזה עד סופה.כדי שאוכל להסביר אותו, אספר לכם עוד מעט סיפור קטן, אבל לפני כן, אני רוצה לומר לכם שאני לא לבד.

נמצאת כאן איתי פמליה מאוד גדולה והמתקשרת תוכל לומר לכם שהיא נמצאת פה כבר הרבה מאוד שעות. זו פמליה שבאה במיוחד בשבילכם.

השמות שלכם היו רשומים בחדר עוד לפני שהגעתם לכאן ועוד לפני שהמתקשרת ידעה מי יגיע. כי אתם יודעים, היו גם ביטולים ואנשים שרצו להגיע לא הגיעו היום ואין זה מקרה. שום דבר אינו במקרה, כמו שנאמר כאן קודם. כן, אני יודע מה נאמר כאן.

אני נמצא כאן כבר זמן רב, מחכה לתורי בסבלנות ובאהבה.ובכן, הפמליה שנמצאת כאן איתי היא המשפחה האוהבת וכל מי שירצה יוכל לחוש בה. תוכלו להרגיש כיצד היא עוטפת אתכם, לוחצת על כתפכם, יושבת על ראשכם.
אולי תוכלו להרגיש כובד מסויים. אולי עקצוצים בידיים. אולי זרמים בגוף. זו האנרגיה של המשפחה והיא כאן כדי לומר לכם: אני אוהבת אתכם. אני אוהב אתכם. כל האהובים שלכם, שעזבו אתכם, נמצאים כאן כעת ואם תרצו בכך – תוכלו להרגיש בהם. אין זה מקום של עצב. זהו מקום של שמחה גדולה על האיחוד מחדש של המשפחה, וזה הולם ביותר שהמשפחה תהיה אתכם.

אומר לכם דבר נוסף: אני והמשפחה וכל הפמליה שנמצאת כאן, אנחנו כולנו אוהבים אתכם ומעריכים אתכם ומעריצים אתכם יותר ממה שאתם מסוגלים להעלות על הדעת. האם חשבתם שאתם אוהבים את אלוהים? דעו לכם, שאנחנו מסתכלים עליכם בדיוק באותה צורה, כי אתם מלאכים אנושיים.
המלאך האנושי הוא מאוד מאוד מיוחד. הוא מיוחד משום שהוא בחר להיות כזה. הוא בחר להגיע לכאן. הוא בחר לחיות את החיים האלה על פני כדור הארץ. הוא בחר לשנות. הוא בחר להרגיש. הוא בחר לכאוב, לכעוס, להיות מתוסכל, לדאוג, לסלוח, לאהוב, לשמוח, לצחוק.

אנחנו לא יכולים להרגיש את מגוון הרגשות הללו. אנחנו חיים בתדרים שפועמים על רטט של אהבה בלבד. אנחנו לא חיים את החיים המעניינים שיש לכם, חיים שאתם מאוד אוהבים לקרוא להם "קשים" – וכבר ביקשתי מכם לשנות את המונח הזה מ"קשה" ל"מעניין". כי עם כל הקושי שאתם חווים בחייכם – היכולת שלכם היא לשנות, לברוא את המציאות שלכם, לעשות דברים שנדמה לכם כי רק אלוהים יודע לעשות, אלא שהיכולת הזאת נמצאת גם אצלכם ומשום כך אנחנו כל כך מעריכים אתכם.

יש לכם את היכולת של בן האנוש ואת היכולות של אלוהים.אני מרגיש שיש כאלה שאינם מאמינים בכך. אני מרגיש שיש כאלה שמסתכלים על הדברים ואומרים: "זה לא נשמע כל כך הגיוני". אבל אני אומר לכם: לא כל דבר צריך לבחון במבחן ההגיון. כדאי לכם לבחון את הדברים במבחן הלב, במבחן הרגש. תנו ללב להוביל אתכם. התחברו אל המקום של הילד שבתוככם – ונמצא איתנו היום ילד כזה (קריון מצביע אל אחד מהנוכחים בתקשור). התחברו אל המקום של האפשרויות הבלתי מוגבלות, של השמחה, של המשחק.

כי מה שאתם עושים כאן, על פני הכדור הארץ, הוא שאתם משחקים משחק, משחק החיים. מדוע שלא תשחקו אותו הכי טוב שאתם יכולים? מדוע שלא תשנו את המקומות שבהם אינכם רוצים להיות? מדוע שלא תלכו משם? ועכשיו אספר לכם את הסיפור הקצר.זהו סיפור על ילדה בת שש. נקרא לה אורית. אתם בני אדם ואתם צריכים לתת שם לכל דבר. לכן, ניתן שם לילדה: אורית.אורית בת שש והיא משחקת בחדר שלה עם הבובות. היא מסדרת אותן: יש לה בובה אבא ובובה אמא ובובות ילדים והיא חיה את החיים של המשפחה.
אבא מדבר עם אמא, אמא צועקת על אבא, אבא אומר לילד הקטן משהו, אמא אומרת לילד הגדול משהו. אורית מדברת את בובות ההורים ואת בובות הילדים, כמו שילדים אוהבים לעשות. היא מנהלת את החיים שלהן. מבחינת הבובות, אורית היא אלוהים.היא זאת שמנהלת להם את החיים, היא זאת שמדברת אותם, היא זאת שמחליטה האם הם כועסים, האם הם שמחים, האם הם עליזים היום. וכל יום היא בוראת מציאות חדשה.אורית היא אלוהים ואורית מרגישה שהיא אלוהים. היא מרגישה שיש לה את היכולת לנהל את החיים של הבובות שלה. אחר כך היא יוצאת החוצה, לשחק בחוץ, והיא לוקחת את התחושות האלה איתה. ומכיוון שהיא מרגישה שהיא אלוהים והיא ילדה, היא לא נותנת הגדרות לאלוהים. אתם יודעים, ילדים לא נותנים הגדרות. רק מבוגרים נותנים הגדרות. רק מבוגרים מכניסים לתבניות את החיים שלהם. לילדים אין עדיין תבניות. הכל פתוח – היא מרגישה שהכל פתוח. היא מרגישה שהיא מסוגלת לעשות הכל והיא מתחילה לחשוב על החיים שלה. ילדה בת שש מתחילה לחשוב על החיים שלה! הייתם מאמינים? מי שיש לו ילדים בגיל הזה, מי שיש לו ילדים קטנים, יודע שמה שאני אומר זו המציאות של הילדים הללו. הם יודעים בדיוק מאין באו ולאן הם הולכים.אתם יודעים, אני אומנם מספר סיפור, אבל כל האלמנטים שלו לקוחים מהמציאות. ועוד מעט תבינו מדוע אני מספר לכם את הסיפור הזה.

ובכן, אורית מרגישה שהכל פתוח בפניה והיא יודעת שהיא הולכת לכבוש את העולם. איך? היא לא יודעת. אבל היא יודעת שזה מה שיקרה ועם התחושה הזאת היא חוזרת הביתה ומדברת עם ההורים שלה ואומרת להם: אתם יודעים שאני אלוהים.מה אתם הייתם עושים לו הילד שלכם היה בא אליכם ואומר לכם את המילים האלה: "אתם יודעים שאני אלוהים"?מרבית ההורים היו מנסים לבדוק מה בדיוק קורה לילד הזה.
מה בדיוק "זז" אצלו, כמו שאתם אוהבים להגיד. הם היו מנסים להניע אותו מהמחשבה הזאת, להזיז אותו משם, או להוכיח לו שלא, אתה לא אלוהים, כי פה בבית אנחנו מחליטים.אבל אם אתם הורים מהסוג האחר, אתם אומרים לילד שלכם: בודאי שאתה אלוהים. בדיוק כמו שאנחנו אלוהים.האם אתם מעלים בדעתכם שאתם מסוגלים לומר את הדברים הללו? לא הרבה הורים יכולים. לא הרבה אנשים יכולים לומר על עצמם: אני אלוהים. אני מסוגל לקחת שליטה על החיים שלי. אני יכול לברוא את המציאות שלי בדיוק כפי שאלוהים יכול.אבל ההורים של אורית היו הורים אחרים והם אומרים לה: בודאי שאת אלוהים. מה את רוצה לומר לנו כעת בתור אלוהים? ואורית אומרת להם: אני יודעת מה אנחנו צריכים לעשות. וההורים משתפים איתה פעולה ואומרים לה: בואי תגלי לנו. ואורית אומרת: אנחנו צריכים כל יום לחייך, לצחוק ולרקוד.

עכשיו אתם בודאי אומרים לעצמכם: בסדר, אלה דיבורים של ילדים. ובכן, הקשיבו: לו הייתם מסתכלים על הדברים הללו של אורית מנקודת מבט שונה קצת, הייתם אומרים: זהו מקום נכון להתחבר אליו ולחיות את החיים. המקום של השמחה ושל הריקוד ושל הצחוק, המקום של הילד, זהו המקום הנכון לחיות את החיים. ואם אנחנו מאמצים את הגישה הזאת, החיים כבר לא נראים כל כך גרועים.

האם אתם יכולים להעז ולומר לעצמכם את המילים הללו?האם אתם יכולים להעז ולומר לעצמכם: הנני אשר הנני. אני יודע או יודעת מי אני. אני אלוהים.האם אתם יכולים לומר את זה מהמקום הכי שלם בעולם, מהמקום שאין בו גאווה, שאין בו התנשאות, שאין בו יהירות? מהמקום שיש בו ידיעה פנימית עמוקה של מי שאתם? כי אתם אלוהים. אתם המלאכים האנושיים. והילדים הקטנים שלכם, הנכדים שלכם, יודעים מי הם. הם יודעים שהם אלוהים. הרשו להם להיות אלוהים. הרשו לעצמכם להיות אלוהים.
הרשו לעצמכם לבחור את הבחירות הנכונות, לשנות את מה שלא מוצא חן בעיניכם ולברוא את המציאות שבה אתם רוצים לחיות.וההפתעה היא: שאתם יכולים! אתם יכולים!אני קריון. אני יודע מי אתם. אני חלק מאלוהים ואני אומר לכם שאתם אלוהים.האם אתם מסוגלים להכיל את המשפטים הללו? תנו להם לשקוע בתוככם. הרגישו את המשמעות שלהם. הרשו לעצמכם. הרשו לעצמכם. אני נפרד מכם לזמן קצר, בצער רב ובאהבה גדולה, ואני מבקש: היו אלוהים.כי כך הוא הדבר.