קפיצות דרך

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.

יקרים, אני יודע מי נמצא כאן.

יקרים, אני מכיר אתכם.

כמו שנאמר לכם קודם לכן, כולכם כבר הייתם כאן פעמים רבות. אין כאן בחדר נשמה חדשה. כולכם באתם והלכתם, באתם והלכתם, ובכל פעם שבאתם לכאן, אני הייתי זה ששלח אתכם, ובכל פעם שהגעתם בחזרה הביתה, אני הייתי זה שקיבל אתכם באהבה ובזרועות פתוחות. ואנחנו עוד ניפגש.

אני קריון.

וכמו שהמתקשרת שלי אוהבת לומר: אני אנרגיה. מעולם לא הייתי כאן, על הפלנטה הזאת שאתם נמצאים בה, כבן אנוש. מעולם לא התגלגלתי בתוך גוף ולכן, אני כל כך אוהב אתכם ומעריך אתכם ומעריץ אתכם. אני מעריץ אתכם על שהסכמתם – יתרה מזאת, שרציתם, שרצתם – לבוא לכאן שוב ושוב ושוב. כי החיים של בני האדם, כפי שאתם ודאי יודעים, אינם פשוטים. הם מורכבים, הם מעניינים. הם אינם ק שי ם, כפי שאתם נוהגים לומר. הם גם אינם קלים. הם מאוד מעניינים. אתם, כבני אדם, יכולים לחוות מגוון רב מאוד של התנסויות, של חוויות, של רגשות, שאנחנו, אלה שמעולם לא היינו כאן, לא יכולים לחוות. אנחנו יכולים לחוות את החוויות רק דרככם, כשאנחנו איתכם, לידכם. ואנחנו איתכם ולידכם תמיד.

החיים שלכם כל כך מעניינים וזו הסיבה שאנחנו כל כך מעריכים אתכם ואוהבים אתכם.

אם הייתם יכולים להסתכל על החיים שלכם מנקודת המבט שלנו, הייתם נדהמים. לא הייתם יכולים להאמין למה שאתם רואים. מנקודת המבט שלנו אפשר לראות הרבה יותר דברים מאשר מנקודת המבט של בן האנוש, ואפילו של בן האנוש שכבר מסוגל לראות דברים קצת מעבר. כי אנחנו יכולים לראות לא רק את הפוטנציאל, לא רק את מרחב האפשרויות. אנחנו יכולים לראות את האנרגיה שלכם. אנחנו יכולים לראות את הצבעים שלכם. אנחנו יכולים לשמוע את הקולות הנעימים והמוזיקליים והיפהפיים, שהגוף שלכם משמיע דרך התדרים שלו. כי, אתם יודעים, לתדרים יש צבע ויש קול. והקול הוא מוזיקה של מלאכים. מוזיקה, שבן האנוש אינו מסוגל לשמוע. צבעים, שבן האנוש אינו מסוגל לראות.

אם הייתם יכולים לראות את עצמכם מנקודת המבט שלנו, ולו רק לשנייה אחת, הייתם נדהמים והייתם מופתעים. לכן, אל יקל הדבר בעיניכם: אתם בני אנוש, אבל אתם גם מלאכים, ואנחנו אלה שאוהבים אתכם. אנחנו אלה שבאים, כשמאפשרים לנו, כדי להיות איתכם.

חשבתם שאתם באים לשמוע אותי, את קריון? חשבתם שאתם באים לשמוע מה יש למתקשרת לומר? טעות בידכם. אנחנו אלה שבאנו להיות בחברתכם.

כשאני אומר "אנחנו", אני מתכוון, שבאה איתי פמליה גדולה מאוד של משפחה אוהבת וליד כל אחד מכם נמצאת המשפחה האוהבת שלו. יקרים שעזבו נמצאים איתכם כעת.

האם אתם יכולים להרגיש באנרגיה שלהם? האם אתם יכולים להרשות לעצמכם להרגיש באנרגיה שלהם? אם תעצמו עיניים תוכלו אולי להרגיש כובד מסוים בגוף. אולי על הכתפיים ואולי על הראש. הם נמצאים איתכם והם באו כדי לומר לכם דבר אחד: אנחנו אוהבים אתכם אהבה עצומה וגדולה, אבל דעו, שטוב לנו במקום שאנחנו נמצאים בו.

כן, אני יודע מי נמצא כאן.

אמרתי לכם כבר שאני מכיר את כולכם. אני יודע ואתם יודעים אל מי הדברים מכוונים.

אני רוצה לדבר איתכם היום על דרך. נכון יותר, על קפיצות דרך.

כשאדם הולך בדרך שבה בחר (ולפעמים, בדרך שאחרים בחרו בשבילו), התחושות שעוברות בו הן מגוונות. אם זו דרך שהוא אינו שלם איתה, התחושות הגוברות הן: תסכול, דאגה, פחד, כעס. אם זו דרך שהוא שלם איתה, התחושות הן של שמחה, משחק, תשוקה, אהבה.

אם אתם רוצים לדעת האם הדרך שבה אתם הולכים היא הדרך הנכונה עבורכם, הסתכלו פנימה ובדקו מה התחושות שיש לכם. נתתי לכם כעת מפתח לאבחון ותמיד הבחירה בידיכם לשנות את הדרך שבה אתם הולכים.

אם זו דרך שמלאה בדאגות, בתסכולים ובכעסים – מדוע שלא תשנו אותה. מדוע שלא תעשו פניה של 90 מעלות ותמצאו עצמכם בדרך שבה אתם רוצים להיות, במקום שבו אתם רוצים להיות, לקראת מטרה שאליה אתם שואפים.

אבל המטרה שלי היום היא לדבר על הדרך האחרת. על הדרך שיש בה את התשוקה ואת השמחה.

האם ידעתם שי ש באפשרותכם לעשות קפיצות דרך בתוך הדרך שלכם? כלומר: להביא את העתיד אל ההווה. להיות היום במקום שאליו תגיעו מאוחר יותר. הדבר אפשרי בהחלט באנרגיה של התקופה האחרונה.

אני רוצה להפנות כרגע את הזרקור למקום אחר ומיד תבינו את הקשר.

אתם עומדים היום בפני פתיחה של מה שאתם קוראים "אולימפיאדה", תחרויות ספורט, במקום שאתם קוראים לו "סין".

אני אומר שכך אתם קוראים לו, כי אצלנו, במקום שבו אני נמצא, השמות הם אחרים. אלה אינם השמות שבני האדם נותנים. ובכן, במקום הזה שאתם קוראים לו "סין", עומדות להיפתח תחרויות ספורט. אלה תחרויות מגוונות מאוד: של ריצה, של קפיצה, של זריקה, של שחיה. תחרות אחת אין: של מעוף…. זהו ההומור של קריון. אבל אולי עוד יהיו תחרויות כאלה…

מה, אתם חושבים, מכין את הספורטאים להיות מצטיינים בתחום שבו הם עוסקים? אומר לכם. הם לא רק מתכוננים בדרך פיזית. הם לא רק מתאמנים בדרך פיזית. הם גם מתאמנים בדרך אחרת – וכל ספורטאי יודע זאת היטב: הם מתאמנים על ידי הפעלת הדמיון שלהם, מבלי שהם אפילו זזים מהמקום שבו הם נמצאים.

האם ראיתם פעם מניף כידון, שעומד בפני הזריקה, או קופץ במוט, שעומד בפני הקפיצה? האם אתם יודעים מה הוא עושה ברגעים האלה של לפני הזריקה או לפני הקפיצה? הוא מדמיין עצמו קופץ. הוא מדמיין עצמו זורק למרחק. ואותו רץ מדמיין עצמו רץ וקופץ מעל המשוכות. רק אחר כך הם עושים את הפעולה הפיזית.

פעולת הדמיון הזאת לא נע שי ת רק רגע לפני המעשה עצמו, אלא ל אור ך כל האימונים והתרגולים. כי, אתם יודעים, דמיון יוצר מציאות. כשאדם מדמיין כיצד הדברים קורים – הם יקרו בסופו של דבר, אם זה מה שהוא רוצה. גם דברים שאתם קוראים להם "רעים". אלה יקרו אפילו מהר יותר. לכן, הזהרו במה שאתם מדמיינים ובמה שאתם מבק שי ם, כי תקבלו זאת.

אצל הספורטאים, פעולת הדמיון שווה בעוצמתה לפעולה הפיזית. היא משלימה את הפעולה הפיזית וביחד, הדמיון והתרגול הפיזי, גורמים לדברים לקרות.

ובכן, הבה ונראה: אם אצל ספורטאים זה עובד מצוין, האם זה יכול לעבוד היטב גם אצל אנ שי ם אחרים? והתשובה היא: כמובן.

לכן, אם אתם הולכים בדרך מסוימת או רוצים ללכת בדרך מסוימת, אם אתם רוצים לרקוד מתוך שמחה ולשמוח מתוך תשוקה, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להפעיל את הדמיון ואתם כבר שם. כי הדברים קורים. כי יכולת הדמיון של בן האנוש עולה על כל מה שאתם מסוגלים לחשוב. המדענים שלכם כבר מתחילים להכיר בכך לאט לאט, אבל הם אינם יודעים עדיין את העוצמה שמגולמת ביכולת הזאת של הדמיון. ובכן, אני מציע לכם להשתמש בדמיון ולדמיין את הדברים שאתם רוצים שי קרו ו שי יקרו בחייכם.

אם אתם הולכים בדרך שלכם מתוך תשוקה – תגיעו למקום שאתם רוצים להגיע אליו. אבל אם תשתמשו בדמיון שלכם, בנוסף לע שי יה – אף פעם לא במקום – תוכלו ליצור לעצמכם את קפיצות הדרך הללו.

הדבר כה פשוט וקל, עד שבני האדם מעדיפים שלא לעשות זאת.

אם תשתמשו בדמיון ותדמיינו את המקום שבו אתם רוצים להיות ואת הדברים שאותם אתם רוצים לעשות – הדברים יקרו מהר יותר ותיווצר קפיצת הדרך.

זוהי קפיצת דרך קוונטית, שמדענים יכולים להסביר אותה. פיזיקאים יכולים להסביר אותה. זהו מקום שבו הזמן אינו קיים. אתם יוצרים לעצמכם את העתיד בתוך ההווה. היכולת הזאת טבועה בכם מעצם היותכם מלאכים אנו שי ים. אתם בני אדם, ומסוגלים לעשות כל מה שבני אדם עו שי ם, ואתם גם מלאכים ומסוגלים לעשות מה שמלאכים עו שי ם. ומה המלאכים עו שי ם? מה אלוהים עושה? אלוהים בורא מציאות. גם אתם יכולים לברוא את המציאות שלכם.

אני מאיץ בכם לעשות זאת. הדבר פשוט וקל.

וכעת, בצער רב, אני וכל הפמליה עומדים לעזוב, אבל האנרגיה שלנו תישאר כאן עוד זמן רב, כפי שקורה בכל פעם שאנחנו מגיעים.

יקרים, אתם מבורכים.

וכך הוא הדבר.