הם לא נעלבים כשאנחנו מרחיקים אותם והם תמיד ישמחו כשנושיט להם יד.
הם לא קצרי רוח וחסרי סבלנות והם יחכו בסבלנות עד שנכיר בהם.
הם לא מחפשים כבוד ואין להם דרישות, אבל הם מאוד אוהבים את הטקסים הפרטיים שלנו.
אין להם גבולות של זמן ומרחב והם יכולים להיות בו זמנית במקומות שונים.
הרצון לא מובן מאליו! יש אנשים חולים שאומרים שהם רוצים להיות בריאים, אבל בעצם נוח להם עם המחלה. יש הרבה בונוסים…. וגם: יש הרבה שכל כך פוחדים, שהם אומרים שהם רוצים, אבל בעצם הם לא. אז כדאי להיות כנים עם עצמנו אם אנחנו באמת רוצים את השינוי .
לגבי האמונה : זו איננה אמונה במשהו חיצוני וגם לא באלוהים או באנרגיה או במדריכים. זו אמונה פנימית בעצמנו שאנחנו יכולים !
למה זה חשוב?
זה חשוב מאוד, כדי להראות לנו שהדברים אינם כפי שהם נראים, שהמצב הנוכחי שלנו, כשאנחנו בתוך הדרמה, אינו המציאות היחידה וכי יש תקווה!!
אם נרים את המבט ונראה את כל התמונה, או לפחות עוד חלקים בתוך התמונה, נוכל לראות את משמעות המצב הנוכחי, נוכל לראות פוטנציאל לעתיד, נוכל לראות לאן בעצם אנחנו הולכים ונוכל גם לעשות שי נויים בחיינו.
ואחרי העצב הגדול תבוא השמחה הגדולה
ואחרי המלחמה הגדולה יבוא האור הגדול
ושם מקום החסד
ושם מקום הרחמים
ואלוהים בא באור הגדול
והשלום בא ברחמים
והחסד יביא הבשורה
וכל הארץ תשמע
ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.
ושוב, חגיגה של ריפוי, חגיגה של שמחה, חגיגה של עליית התדר. האם הרגשתם בכך? אני מדבר כעת אל הנוכחים כאן, אבל התדרים עוברים דרך המילים, וגם אתם, הקוראים את המילים ברגע זה, יכולים להרגיש באנרגיית השמחה והריפוי.
בפעם הקודמת, בחגיגה הקודמת, דיברתי על כך שהפלנטה ואתם נמצאים כבר במימד החמישי.
ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.
ברוכים הבאים אל החגיגה. חגיגה של ריפוי, של תדרים, של שמחה.
אדבר היום על חגיגה.
כולנו חוגגים את התקופה המרגשת על הפלנטה שלכם. חוגגים את הידוע שאינו ידוע, את היצירה המשותפת, את האהבה הגדולה ואת האור הגדול.
אם פחד הוא כל דבר חוץ מאשר אהבה, הרי שהוא יכול להתבטא בכעסים, שיפוטיות, אשמה, דאגה, שנאה, שליטה, בושה או מרירות.
אם תשוקתנו היא ליצור לעצמנו בריאות מושלמת, אך אנחנו עדיין שומרים בגופנו מרירות מפצעים נושנים – הסיכוי הוא שנעצים דווקא מחלות. אם אנחנו באמת רוצים יחסים בריאים, המושתתים על אהבה, אך אנחנו חשים בושה או שופטים עצמנו בצורה כלשהי – קרוב לודאי שנמשוך לעצמנו בן/בת זוג שישפטו אותנו ויעצימו את הבושה שלנו.
יקרים, שוב אנחנו נפגשים במפגש בין האדם לבין הרוח. זהו תמיד מפגש מרגש. לכם, אבל בעיקר לנו. אנחנו אלה שמעריכים ומעריצים אתכם על מי שאתם, על הצעדים שאתם עושים כאן על הפלנטה, על השינויים שאתם מחוללים ועל הרצון ללכת עם הלב, על הרצון להיות ולהבין את מהותכם. על כך, שמחת הרוח גדולה ביותר.
האם הרגשתם את התדרים, יקרים? אני מדבר אל הנמצאים כאן, אך גם מי שקורא כעת את המילים, יוכל להרגיש את התדר דרכן.
התדרים של השירה ושל הנגינה חדרו אל תוך הגוף, לשחרר, לנקות, להאיר. יכולתם להרגיש זאת. יכולתם להרגיש את התנועה, את השקט, את הזרימה. גם אתם הקוראים יכולים להרגיש זאת דרך המילים, אם תאפשרו לעצמכם, כי המילים נושאות איתן את תדר הריפוי.
אכן, תקופה מרגשת. מרגשת לכלל האנושות, אך יותר לנשים ובעיקר, לנשים בעלות המודעות.
ומדוע אני עושה את ההבחנה הזאת? הטעם הראשון הוא, שלאורך כל ההיסטוריה האנושית, כמעט תמיד, נשים היו בעלות המודעות. הן אלה שיצרו את הקשר עם הפלנטה ועם הרוח. מעט מאוד גברים עשו זאת, ואלה היו מחוברים אל הצד הנשי שבהם. הנשים הן אלה שפורצות דרך בכל הקשור למודעות.