אם פחד הוא כל דבר חוץ מאשר אהבה, הרי שהוא יכול להתבטא בכעסים, שיפוטיות, אשמה, דאגה, שנאה, שליטה, בושה או מרירות.
אם תשוקתנו היא ליצור לעצמנו בריאות מושלמת, אך אנחנו עדיין שומרים בגופנו מרירות מפצעים נושנים – הסיכוי הוא שנעצים דווקא מחלות. אם אנחנו באמת רוצים יחסים בריאים, המושתתים על אהבה, אך אנחנו חשים בושה או שופטים עצמנו בצורה כלשהי – קרוב לודאי שנמשוך לעצמנו בן/בת זוג שישפטו אותנו ויעצימו את הבושה שלנו.
יקרים, שוב אנחנו נפגשים במפגש בין האדם לבין הרוח. זהו תמיד מפגש מרגש. לכם, אבל בעיקר לנו. אנחנו אלה שמעריכים ומעריצים אתכם על מי שאתם, על הצעדים שאתם עושים כאן על הפלנטה, על השינויים שאתם מחוללים ועל הרצון ללכת עם הלב, על הרצון להיות ולהבין את מהותכם. על כך, שמחת הרוח גדולה ביותר.
האם הרגשתם את התדרים, יקרים? אני מדבר אל הנמצאים כאן, אך גם מי שקורא כעת את המילים, יוכל להרגיש את התדר דרכן.
התדרים של השירה ושל הנגינה חדרו אל תוך הגוף, לשחרר, לנקות, להאיר. יכולתם להרגיש זאת. יכולתם להרגיש את התנועה, את השקט, את הזרימה. גם אתם הקוראים יכולים להרגיש זאת דרך המילים, אם תאפשרו לעצמכם, כי המילים נושאות איתן את תדר הריפוי.
אכן, תקופה מרגשת. מרגשת לכלל האנושות, אך יותר לנשים ובעיקר, לנשים בעלות המודעות.
ומדוע אני עושה את ההבחנה הזאת? הטעם הראשון הוא, שלאורך כל ההיסטוריה האנושית, כמעט תמיד, נשים היו בעלות המודעות. הן אלה שיצרו את הקשר עם הפלנטה ועם הרוח. מעט מאוד גברים עשו זאת, ואלה היו מחוברים אל הצד הנשי שבהם. הנשים הן אלה שפורצות דרך בכל הקשור למודעות.
האם כבר התחלתם לצעוד בדרך המובן מאליו שאינו מובן מאליו? רבים מכם כבר הרגישו ויודעים את כוונת המשפט הזה, ולמה התכוונתי, כשדיברתי איתכם בפעם הקודמת על הדרך, שהיא מובנת מאליה אך אינה מובנת מאליה.
היום ארחיב מעט על הדרך הזו.
יקרים, האם אתם מרגישים בשמחה ובאהבה ששוררים כאן? התחושות שאתם מרגישים הן התחושות של הבית. הבית שרוטט אך ורק ברטט של אהבה, של שמחה ושל חמלה. כשאתם חוזרים הביתה – אלה הרגשות שמציפים אתכם. אין לכם יותר פחדים או כעסים או אשמה. אתם נמצאים במצב של אהבה בלתי מותנית. אהבה ללא תנאי. זו תחושת הבית, וכשאתם מרגישים אותה כאשר אתם בגוף – אתם מרגישים את הלב מתרחב ולפעמים אינכם יכולים להכיל והדמעות עולות. זו האהבה שנמצאת כאן כעת. הרגישו בה. אתם יכולים.
מבורכים אתם, יקרים, על עבודת האור שנעשתה כאן ועל הכוונה הטהורה. אני יודע היכן אני נמצא ואני יודע מה קורה (הערת המתקשרת: התקשור נערך בשבוע השריפות הגדולות ברחבי הארץ). אני קריון, חלק מהאנרגיה האלוהית, מאוהב בבני אדם ומכיר בני אדם, ואני אומר לכם שהעבודה שנעשתה כאן היום משפיעה. למען מי שלא נמצא כאן אספר, שנערכה עבודת ריפוי, הן אישית, הן למען הפלנטה והן למען מה שקורה במקום הזה בימים האחרונים.
בני אדם, בדרך כלל, אוהבים את ההרגלים שלהם. בני אדם רבים פוחדים משינוי, מהלא נודע. בני אדם אוהבים לדעת מה יקרה ברגע הבא, ביום הבא, בשנה הבאה. "קריון, אמור לי בבקשה מה עומד לקרות איתי בשנה הבאה". "קריון, האם אצליח במה שאני עושה?"
ומה אם אומר לכם, שהתשובות לכל השאלות הן: "כן" וגם: "צפו להפתעות…" זו תקופה של שינויים גדולים. זו תקופה של שבירת הרגלים.
היום אדבר על האמת. מהי אמת? האם האמת היא אוניברסלית? האם היא סובייקטיבית? האם יש אמת אחת? האם לכל אחד מכם האמת שלו? האם לרוח האמת שלה? יקרים, הכל נכון, ואתן לכם מיד כמה דוגמאות, כי גם האמת יכולה להיות שונה ולהשתנות עם הזמן. אבל כשאתם מרגישים את האמת בליבכם, אתם יכולים להבין ולדעת שהדברים נכונים. כשאתם מרגישים את האהבה שבאמת, אתם יכולים להבין שהדברים נכונים.
בליבם של עובדי האור החלום הזה מתקיים וממשיך להתקיים. מבחינתם, אתם כבר בעולם הזה, אפילו שכביכול המציאות שלכם אינה כזאת. כפי שאתם יודעים, המציאות היא אשליה. המציאות היא מה שאתם יוצרים. אתם יכולים ליצור את העולם שאתם רוצים לחיות בו. אתם יכולים ליצור את החיים שאתם רוצים בהם. אתם יכולים לחיות באיכות חיים. ואם אתם יכולים – מדוע שלא תעשו זאת?