משל הנמר והג'ירף

(לתקשור קדמה שירתה של מירב גולד)

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.

ברוכים החלוצים, הנחשונים, המנהיגים, הסוחפים אחריהם את האחרים. כאלה אתם, הנמצאים כאן, באנרגיה האוהבת של קריון, ואתם, הקוראים כעת ומתחברים אל האנרגיה.

הדלת נפתחה והדרך פתוחה. זו דרך חדשה אך עתיקה. זו דרך שאתם מכירים, אך גם אינכם מכירים… הדרך נפתחה אל מימד חדש וגם הדברים השגרתיים כבר אינם כאלה… לכן, זו דרך שאתם מכירים אך גם אינכם.

האם אתם יכולים להסתגל אל תחושת החיים בין הממדים? עשיתם קפיצת דרך. דילגתם בחן וביופי אל עבר המימד הבא, וגם אם נדמה לכם שחייכם לא השתנו – הם השתנו. אני מציע לכם ליהנות מהדרך החדשה. ללכת בה, להכיר אותה, לראות אותה, להתיידד איתה. כי בדרך זו מחכים לכם ניסים. בדרך זו, בריאת המציאות שלכם עוצמתית ומהירה יותר, וחלק מכם כבר יודע ורואה זאת ומכיר בכך.

הזמן "בורח לכם מבין האצבעות". זו הגדרה אנושית שאני אוהב לקבל. כפי שאתם יודעים, הזמן הוא אשלייה, והמהירות שבה דברים קורים גורמת לזמן להיות אשלייה גדולה יותר…. הרי רק אתמול הייתם כאן (מדבר על ערב התקשור שנערך לפני חודש) והנה היום אתם כאן שוב. לאן נעלמו הדקות והשעות? הזמן הוא בינממדי. תהליכים רבים מתרחשים בתוך המימד החדש. כדי לראות אותם – רצוי להרים את נקודת המבט. כדי להבין אותם – רצוי לראות מגבוה.

היום אני רוצה לספר לכם משל. ומכיוון שבתקופה האחרונה דיברתי רבות על הטבע ועל הקשר שלכם עם הטבע – גם המשל הזה יעסוק בחלק מן הטבע. הוא יעסוק בחיות. באלה המתגוררות בסאוונה.

והנה המשל:

חיות הסאוונה ישבו לשיחה. הן דיברו על המרחבים, על המזון, על המים ועל תופעות הטבע. השיחה היתה נעימה וקולחת, אך לפתע שמו לב, שבפינה אחת, הנמר והג'ירף מנהלים ביניהם שיחה ערנית וקולנית. כשהתקרבו, התברר להם שקיים ויכוח: מי מסוגל להגיע מהר יותר אל המטרה. כל אחד ניסה לשכנע את השני, שמבנה גופו ואישיותו הם אלה שיגרמו לו להגיע אל המטרה מהר יותר. משכך, פנה אליהם האריה ואמר: "אני מציע שנערוך תחרות. נקבע מטרה, אתם תצאו לדרך וזה אשר יגיע ראשון יוכתר כמהיר מביניכם". הנמר והג'ירף הסכימו. נקבע מרחק הריצה. האריה עמד בנקודת היעד והשועל הזניק את שני המשתתפים.

כשנשמעה תרועת ההזנקה, פתחו הנמר והג'ירף בריצה אל עבר היעד. הנמר מתח את גופו ופתח בריצה מהירה, מבלי להביט ימינה או שמאלה. הג'ירף מתח את צווארו, אחר כך כופף אותו ופתח בריצה מהירה אף הוא. אלא שבעוד הנמר מתקדם במהירות מבלי להתעייף, הג'ירף, בשל מבנה גופו, התעייף והאט את קצב הריצה. ומכיוון שהאט – החליט שבינתיים הוא גם יכול ליהנות מהדרך. הביט שמאלה וראה את הסאוונה למרחקים. הביט ימינה וראה את הנהר שזורם במרחק. הוא החליט לצבור כוח ואז להמשיך לרוץ, כי היה בטוח שהנמר גם הוא יתעייף בשלב מסויים. אלא שהנמר המשיך בריצתו. הוא לא התעניין במה שקורה סביבו. הוא היה ממוקד כולו במטרה וברצונו להוכיח מי המהיר ביותר.

בעת שהנמר היה ממוקד מטרה ולא ראה מימינו ומשמאלו – הג'ירף, בשל גובהו הרב, ראה למרחקים. ומה שראה במרחק כלל לא מצא חן בעיניו. הוא ראה שמיים שחורים ועשן מיתמר, ומיד הבין שאש מתפשטת בסאוונה. הוא גם הבין שקיימת סכנה, ובקול גדול קרא לכל חיות הסוואנה שהיו שם: "חברים, שריפה מתקרבת. בואו נרוץ כולנו אל הנהר". החיות כולן, כולל הנמר, פנו ורצו אל עבר הנהר. מי במהירות ומי באיטיות. היו שם גם בעלי כנף ורמשים, וכולם הגיעו בשלום אל הנהר.

אם הסיפור מזכיר לכם את סיפור תיבת נוח –אין זה מקרה….

כשהגיעו החיות לנהר, ראו אף הן את האש שהתקדמה במהירות, אך לא פגעה בהן. כשחלפה השריפה, הודו החיות לג'ירף על שראה והבין ועל שיכול היה להזהיר אותן, כדי שינקטו פעולה ויצילו את חייהן. אפילו הנמר ניגש ואמר: "אני שמח שהתחרות הראתה מה המשמעות שלך, מי אתה ומה כוחך".

ובכן, יקרים, מי הייתם רוצים להיות? הנמר המהיר וממוקד המטרה, שמגיע במהירות אל היעד? או אולי הג'ירף, שנהנה מהדרך, רואה למרחוק, יכול לראות תהליכים, להבין ולנקוט פעולה, כאשר האחרים כלל אינם מודעים לאשר קורה?

חלק מכם ודאי ירצה את השילוב. להיות "נמרג'ירף". לראות ולהתקדם במהירות. למהר וגם ליהנות מהדרך.

יקרים, הדבר אפשרי כעת!! בממדים החדשים שלכם ניתן להיות "נמרג'ירף". ניתן להתקדם במהירות וגם ליהנות מהדרך!! ניתן להיות גמישים, אך גם גבוהים, ולראות בצורה שונה את הנעשה בדרך. יש לכם את היכולת לנוע רוחבית ואנכית. להתרחב ולגדול. לראות, להבין, לנקוט פעולה ולברוא מציאות שתתממש במהירות.

אלה המאפיינים של הדרך החדשה שנפתחה בפניכם. דרך שאותה כיניתי "חדשה-ישנה". היא מוכרת ולא מוכרת. מובנת ולא מובנת…

מבולבלים? ברוכים הבאים לעידן החדש.

זה העידן שבו תהיו גם וגם… אלה היכולות שלכם. השתמשו בהן.

זוהי המהות של האדם הבינממדי. זו המהות של החיים החדשים שיצרתם כאן על הפלנטה. זו המהות של הילדים החדשים שנולדים היום. הם אינם מבולבלים ולא יהיו כאלה. הם נולדים אל מצב, שיהיה השגרה שלהם. לימדו מהם. ככל שתסתגלו מהר יותר ותשחררו מהר יותר את הפחד מהלא נודע, את הדאגה ואת הבלבול – כך תוכלו להתקדם במהירות, להבין טוב יותר וליצור מהר יותר.

זהו האדם החדש. זהו הזמן החדש. זו העת החדשה.

אני מברך אתכם, יקרים, על שיצרתם את תופעת הטבע הזאת. על שיצרתם את הפלא שמתרחש כאן. על שאתם סקרנים, אמיצים ונחושים להמשיך וליצור ניסים נוספים, הן בחייכם והן בחיי הפלנטה.

אתם יכולים להרגיש באהבה הגדולה שנמצאת כאן. החברים, הפמליה, המשפחה האוהבת – כולם מחבקים אתכם, סובבים ואוהבים אתכם. כולם מריעים לכם ומוחאים לכם כפיים על מי שאתם, על מי שהחלטתם להיות ועל מה שהחלטתם לעשות כאן.

לפני שאסיים, אני רוצה לחזור ולהתייחס שוב אל החיות שבמשל. הזכרתי את תיבת נוח. שם, בסיפור ההוא, נכנסו חיות אל התיבה, כדי להציל עצמן מן המים. במשל שהבאתי בפניכם – הצילו עצמן מן האש. אך בשני המקרים היה מי שראה למרחוק וידע ליצור את מקום המפלט לעצמו ולסובבים אותו.

זה גם המאפיין שלכם. מי שרואה למרחוק יוצר את המקום שבו הוא והסובבים אותו יוכלו לחיות בשקט, בשלווה, בביטחון ובאהבה.

באהבה גדולה אני נפרד מכם כעת, אם כי האנרגיה שלי תמיד כאן ואיתכם.

מבורכים אתם.

כי כך הוא הדבר.

קריון