השירה ששמעתם היא שירת הזיכרון. ודאי הרגשתם את ההדהוד בליבכם. אתייחס לכך בהמשך.
לפני כן, אני רוצה לברך גם את האורחים שנמצאים כאן היום. הם מגיעים במיוחד בשבילכם וכדי להיות איתכם. חלקם כבר אורחים של קבע כאן. אתם יכולים להרגיש אותם. הם באו כדי לאהוב אתכם ולתמוך בכם בתהליך הזיכרון.
המסר שאעביר היום קשור בידע. בפעמים הקודמות דיברתי על מושגים, שכבר דיברתי עליהם בעבר, אך מנקודת מבט שונה מעט. היום אני ממשיך במגמה הזאת ורוצה לדבר על מושג הידע מנקודת מבט שונה.
המסר שלי להיום, כפי שכבר יכולתם להבין, יהיה על ריפוי. אבל קודם לכן, אני רוצה לברך אתכם על שהגעתם למפגש המרגש שבין הרוח לבין בן האנוש. הרוח תמיד שמחה על המפגשים הללו. נמצאים איתנו אורחים רבים. ודאי יכולתם להרגיש באנרגיה שלהם. לפעמים היתה זו אנרגיה חמה ולפעמים קרה, בלי קשר לטמפרטורה ששוררת כאן. האנרגיה אוהבת ואתם יכולים להרגיש באהבה ששוררת כאן וגם בשמחה. סביב כל אחד מכם נמצאת המשפחה האוהבת שלו. אולי תרגישו בליטוף, אולי בלחץ קל, אולי בדגדוגים. האנרגיה יודעת להציג עצמה בדרכים רבות…
אני רוצה כעת לפנות לכל אחד מכם, וגם אליכם הקוראים. עצמו עיניים והרגישו באנרגיה. הרגישו את האהבה ששוררת כאן ונמצאת סביבכם. קחו אותה ומלאו את ליבכם. הרגישו באור הגדול שנמצא כאן. האור הוא חלק מכם ואתם חלק ממנו. אמצו אותו אל ליבכם. הרגישו במשפחה האוהבת שנמצאת כאן. גם היא חלק מכם. אתם גם יכולים להרגיש באורחים שנמצאים כאן, ואשר מלווים אותנו כבר תקופה ארוכה במפגשים הללו. ניתן לומר שהם קבעו את המקום הזה כ"בסיס הבית" שלהם. אני מברך אתכם ואת האורחים, ומבקש מכם לאפשר למילים האוהבות להדהד בליבכם.
יקרים, אתם יכולים להרגיש בשמחה ובאנרגיה האוהבת שנמצאת כאן. אם תעצמו עיניים, תוכלו להרגיש אותה במימד הפיזי שלכם, מכיוון שסביב כל אחד מכם נמצאת המשפחה האוהבת שלו. היא באה, כמוני, להיות איתכם ולאהוב אתכם. האורחים שנמצאים כאן כבר זמן רב, חיכו לפגוש אתכם. אתם יכולים להרגיש בהם.
גם הפעם, כמו בפעם הקודמת, אני רוצה לדבר על נושאים שכבר דיברתי עליהם ולהאיר אותם מזווית נוספת וקצת אחרת. הנושאים שאדבר עליהם היום הם: חושך ואור, פחד ואהבה.
ברצוני לדבר היום על ההר. ניתן לקרוא לו ההר הנבחר. אמנם הר שאסטה לא היה חלק מלמוריה, אבל האנרגיות שלו דומות לאלה של למוריה ועל כן בחרו בו הלמוריאנים כמקום מושבם. (קריון מדבר על הלמוריאנים הגרים בתוך ההר במימד גבוה משלנו). הוא נבחר לייצג את הבית, ואכן, בעבור רבים על פני הפלנטה זהו הבית.
כרגיל, אני מביא איתי קבוצה גדולה של אורחים, וגם הם מייצגים בעבורכם את הבית. אלה אחיכם, הוריכם, סביכם ממקומות אחרים ביקום. ישנה כאן גם משפחה אוהבת של כל אחד מכם. אתם יכולים להרגיש באנרגיה שלה, שסובבת אתכם. אולי תרגישו בלחץ על הראש או על הברכיים, או בליטוף קל. דעו כי הם איתכם.
הקול נשמע. הכוונה נשמעה. הדברים קורים כבר כעת.
התבקשתם להביע את כוונותיכם בזמן שירתה של הכוהנת היפה והאהובה. כפי שנאמר לכם, לכוונה האנושית יש עוצמה גדולה ביותר, וכשהכוונה מובעת בתוך ההתכווננות של השירה – יש לה עוצמה גדולה פי כמה.
אני, קריון, מאוהב בבני אדם, מכיר בני אדם, יודע מה בליבם. אני יודע בפני מי אני מדבר. אתם עומדים בפתחה של שנה חדשה, שעליה אדבר עוד מעט.
שמעתם זה עתה תפילה לשלום. זו תפילה שבוקעת רקיעים, בוקעת לבבות ומביאה איתה גם עצב וגם שמחה.
אני יודע בפני מי אני מדבר ואני יודע מהי העת שאתם נמצאים בה. עת, שהשלום נראה בה כה רחוק. אבל, יקרים, זהו זמן לשלום, והתפילה ששמעתם היא תפילת האדם, כל אדם, לשלום. (מתייחס לשירתה של מירב גולד)
זה גם הנושא שאני רוצה לדבר עליו היום: על שלום וגם על מלחמה.
כפי שאתם יכולים להרגיש, האנרגיה שנמצאת כאן היום מעובה ועוצמתית מתמיד. נמצאים איתנו אורחים רבים, אחיכם ואחיותיכם ממקומות רבים ביקום. המקום אינו מספיק אפילו, והאנרגיה עוטפת מבחוץ את הבית כולו. למוריאנים, פלדיאנים, סיריאנים – הם אורחים קבועים כאן, ואליהם הצטרפו אחים ואחיות רבים. ברוכים הבאים אורחים יקרים. ברוכים הנמצאים בני אדם יקרים. ברוכים הבאים אל האחדות. הפמליה שנמצאת כאן מאוחדת כולה והולכת יד ביד, אם אשתמש בדימוי אנושי, לאורך תקופות ארוכות. היא הולכת גם עם בני האדם לאורך תקופות ארוכות. חלק מכם אכן יודע ומרגיש.
בפעם הקודמת דיברנו על המהות האלוהית והפעם אדבר על המהות האנושית. על מהות האדם. אני יודע בפני מי אני מדבר. אני גם יודע מי אתם ומדוע הגעתם לכאן ואני יודע מה בליבכם. אני מכיר אתכם. נפגשנו פעמים רבות ועוד ניפגש. אבל האם אתם באמת יודעים מי אתם? האם אתם יודעים מה מהותכם? האם אתם מרגישים אותה וחיים אותה? האם אתם יוצרים אותה? מרבית בני האדם מתייחסים אל חייהם כאל מובן מאליו. הם מתייחסים אל השגרה כאל המובן מאליו וכדבר שלא ניתן לשנותו. קמים בבוקר, הולכים לעבודה, חוזרים, מתחתנים, יולדים ילדים. חיים. חיים את השגרה. הם אפילו אינם יודעים כמה השגרה שלהם אינה בשגרה. כמה ה"חיים הרגילים" שלהם אינם רגילים. הם אינם יודעים זאת, כי אינם יודעים מי הם ואינם מכירים במי שהם.