ברוכות הבאות יקרות, הנני קריון מהשרות המגנטי.
דעו, שאינכן נמצאות כאן סתם או במקרה. ראשית, אענה לכל מי ששאלה עצמה: אכן, כולכן למוריאניות. כולכן הייתן בלמוריה.
וכעת אומר: אלוהה יקרות. האם אתן מבינות את משמעות המילה ורואות את הקרבה בין השפה הלמוריאנית לשפה העברית? שתי השפות עתיקות ומקורן מה"אלוהה", מהאל.
"אלוהה" היא אהבה, חמלה ושלום. בדיוק כמו האל.
ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.
לאחר צלילי הריפוי, אני מבקש לדבר אל הלבבות. הפעם, אדבר על בחירות, וליתר דיוק – על הבחירה החופשית.
אדגים זאת תחילה דרך סיפור.
מדובר באשה צעירה. נקרא לה די. די אהבה ללמוד, וכשרצתה להמשיך ללמוד באוניברסיטה, לא ידעה לומר לעצמה מה מעניין אותה. לכן, פנתה אל האדם הקרוב ביותר אליה והחכם ביותר מבחינתה. היא פנתה לשאול בעצתו של אביה. עצתו של האב היתה: בחרי במקצוע, שבו תוכלי להרוויח בעתיד כסף רב.
אני מדבר כעת אל הנוכחים כאן. מה הרגשתם כששמעתם את הנגינה ואת השירה? האם הרגשתם שקט? האם הרגשתם שהלב נפתח? האם הרגשתם את האחדות? האם הרגשתם את המשפחה?
כל התחושות הללו שוררות במקום שבו נמצאים שליחי אור, שמתאגדים ומתחברים יחדיו באהבה גדולה ובלב פתוח ובתחושת אחדות.
היום אדבר על אחדות ועל האחד. אמנם דיברתי על כך פעמים אחדות בעבר, אבל חשיבות הנושא בתקופה הזאת היא גדולה ביותר, וחשוב מאוד שאנשים ישמעו ויקראו על כך שוב. כעת, אני מדבר גם אליכם, הקוראים. גם אתם נמצאים איתנו כאן, כפי שאתם כבר י
יקרים, גופכם הקשיב לצלילים והגיב להם (מדבר על השירה והנגינה של מירב גולד ועל טקס ריפוי שנערך טרם התקשור עם דורית ועם הנגינה של מירב ושל דליה לוין). הצלילים הפעם הביאו אליכם את הרכות, וגופכם היה זקוק לכך, לאחר שנה מאתגרת.
זו היתה שנה של אנרגיה עוצמתית מאוד. שנה שבה עברתם למימד החמישי, מהלך לא פשוט בעבור הגוף האנושי. שנה שבה התחלתם להתרגל אל הזמן הספירלי – עוד מהלך שאינו פשוט לגוף האנושי ובעיקר לא פשוט למוח האנושי.
כל אחד מכם חווה את האתגרים שלו במהלך השנה, והצלילים נועדו לרכך, להרגיע ולהכניס אל הגוף את האהבה ואת האור. תודה יקרה על שהבאת בקולך את הרכות (מתייחס למירב)
יקרים, ודאי יש ביניכם ובין הקוראים גברים ונשים, שאוהבים לעשות עבודות תחזוקה בבית או במקומות אחרים. אתם תבינו מיד את הדברים. אבל מה שאומר כעת נוגע לכולם.
ברוכות הבאות נשים יקרות, הנני קריון מהשרות המגנטי.
שוב השמחה כה רבה. כולנו כאן נשים. כולנו כאן באחוות הנשיות הפורחת, השמחה והמתפרצת. אינני מגזימה בדברים הללו. אתן יכולות להרגיש הן בשמחה והן בפריחה והן בהתפרצות הנשיות.
נמצאות איתנו כאן נשים נוספות, אחיותיכן ממקומות אחרים. אתן יכולות להרגיש לידכן את האנרגיה הנשית, שנמצאת מאחוריכן או לפניכן, או להרגיש חיבוק ולהרגיש את האחדות הנשית עם כל הנשים ביקום.
האם הקשבתם לתפילה הזכה מפיה של הכוהנת הלמוריאנית-פלדיאנית? היא הביאה לכאן את האהבה מכל המקומות הרחוקים. היא הביאה לכאן את שירת האהבה, וזו האנרגיה שאתם מרגישים כעת. זו האנרגיה של הבית, ה"מקום" שכולכם באתם ממנו ואליו תשובו.
היום אני רוצה לספר לכם סיפור. זה סיפור על נשמה שכולה אהבה, ושמה אורורה.
אורורה כבר היתה פעמים רבות כאן על הפלנטה. היא גם היתה במקומות אחרים שמחוץ לפלנטה, אבל היא אהבה את הפלנטה ורצתה לחזור לכאן פעם אחר פעם. היא ידעה שיש לה תפקיד, ואכן, בכל הפעמים שהיתה כאן היה לה תפקיד חשוב. גם בפעם הזאת, כשהחליטה שהיא רוצה לשוב, ידעה שיש לה תפקיד חשוב.
אדם רוצים לדעת מה עומד לקרות. אבל כיצד אפשר לדעת בדיוק, אם אתם יוצרים את המציאות שלכם, גם כקולקטיב אנושי, צעד אחר צעד? ניתן לדעת רק מהו הפוטנציאל. לכן, בני אדם שאינם אוהבים שינוי, מרגישים פחד כשקורה בחייהם משהו בלתי צפוי.
ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.
יקרים, שמעתם את השירה. היא נכנסה ללבבות וחיברה אותם בעזרת הקול יוצא הדופן של הכוהנת הלמוריאנית (מתייחס למירב). זו שירה מקודשת. כאשר השירה הלמוריאנית המקודשת נכנסת אל הלבבות, היא הופכת להיות חלק מהגוף האנושי. כבר אמרתי בעבר שהלב האנושי קדוש. אם כך, יש לנו קדושה שמתחברת אל קדושה.
אלה הנושאים שאני רוצה לדבר עליהם היום: על שירה, על קדושה, על אור ועל הקשר ביניהם.
ובכן, מהי השירה?
תארו לעצמכם שני סטודנטים, שיושבים בשיעור. האחד מרותק להרצאה. השני משועמם. אולי הוא חושב שטעה בבחירת המרצה או המקצוע. כשהם יוצאים מההרצאה, אומר האחד: אני לא מאמין, הזמן עבר כל כך מהר. השני אומר: גם אני לא מאמין, הזמן לא זז בכלל. השעה הזאת נמשכה נצח.
אני בטוח שהסיטואציה הזו מוכרת לכולכם וגם לקוראים כעת את הדברים… כאשר מעניין לכם – אינכם מרגישים כיצד עובר הזמן, וכאשר משעמם לכם – הזמן נמשך, מבחינתכם, לנצח.
זה הנושא שעליו אדבר היום: הזמן.