המובן מאליו שאינו מובן מאליו

(לתקשור קדמו שירה ונגינה עם מירב גולד)

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.

יקרים, האם אתם מרגישים בשמחה ובאהבה ששוררים כאן? התחושות שאתם מרגישים הן התחושות של הבית. הבית שרוטט אך ורק ברטט של אהבה, של שמחה ושל חמלה. כשאתם חוזרים הביתה – אלה הרגשות שמציפים אתכם. אין לכם יותר פחדים או כעסים או אשמה. אתם נמצאים במצב של אהבה בלתי מותנית. אהבה ללא תנאי. זו תחושת הבית, וכשאתם מרגישים אותה כאשר אתם בגוף – אתם מרגישים את הלב מתרחב ולפעמים אינכם יכולים להכיל והדמעות עולות. זו האהבה שנמצאת כאן כעת. הרגישו בה. אתם יכולים.

אני יודע מי נמצא כאן. אני יודע מדוע באתם לכאן. כולכם בעלי מודעות, עובדי אור, וכולכם מחכים לשמוע מה יקרה ומה יהיה. "מה נוכל ללמוד היום על השנה הקרובה"…

ובכן, אפתיע אתכם ואספר לכם סיפור. לא אומר לכם מה הפוטנציאל לשנה הקרובה….

בסיפור שלנו מדובר על בחור צעיר בשם קן. הוא גר בפרבר מחוץ לעיר גדולה. בכל בוקר היה יוצא על אופניו אל מקום עבודתו. כוונתו היתה לחסוך כסף, כדי שיוכל ללמוד באוניברסיטה. היה לו לב חוקר וראש מבין והוא ידע בדיוק מה הוא רוצה ללמוד. הוא רצה ללמוד את מדעי המוח ולהבין כיצד פועל האיבר הזה בגוף האדם.

כמו בכל בוקר, גם בבוקר הזה יצא קן אל הדרך באופניו, אלא שהפעם קידם ערפל כבד את פניו. הערפל היה כה סמיך, שלא יכול היה לראות דבר, ונאלץ לרדת מהאופניים ולקחת אותם איתו ברגל. כשהתקדם וכמעט שלא ראה דבר, הבחין פתאום בדמות מתוך הערפל. זו היתה אשה לבושה לבן. קן התפלא מאוד שהוא מסוגל בכלל להבחין בה. כשהתקרבה אליו שאל אותה: "מי את?" היא ענתה לו: "שמי לאב". "ומדוע את כאן?" "באתי להראות לך את המובן מאליו שאינו מובן מאליו". קן היה מבולבל. המילים לא התאימו להגיון שלו.

לאב ביקשה ממנו להצטרף אליה לטיול קטן והבטיחה לו שיגיע לעבודתו בזמן ולא יאחר.

קן היה מסוקרן והסכים ללכת איתה. כך צעדו השניים, קן עם האופניים ולאב לידו, עד שמרחוק הבחין במראה שלא ראה מעולם. הוא ראה ישוב קטן, שהבתים בו היו מוזרים. הם היו עשויים קריסטל. השניים התקרבו אל אחד מהבתים ולאב הזמינה את קן להיכנס פנימה. הוא הניח את אופניו וכשנכנס, הסתנוורו עיניו מהאור הגדול.

כשהתרגל לאור, ראה לפתע את סבו וסבתו שנפטרו, ראה את דודיו שעזבו, ראה חברים וגם עוד כמה אנשים, שלא זיהה. הוא הרגיש שאהבה גדולה מציפה את ליבו. הוא ניגש אל הסבא והסבתא, חיבק אותם ואמר להם כמה הוא מתגעגע אליהם. אחר כך ניגש אל כל מי שהכיר ועיניו זלגו דמעות. הוא היה מאושר. הוא לא חשב שיוכל לפגוש שוב את אלה שעזבו. לא חשב שיוכל לחבק אותם ולהרגיש אותם.

אז, פנה אליו הסב ואמר: "נכדי היקר, האם אתה יודע מדוע אתה כאן?" "לא. אבל אני מרגיש את האהבה", ענה קן. והסב אמר: "נכדי היקר, אתה יוצא אל דרך חדשה. אתה יוצא אל דרך המובן מאליו שאינו מובן מאליו." קן הופתע. אלה היו המילים שלאב אמרה לו קודם לכן. "ומהי הדרך הזו?" שאל קן. "אתה תמצא אותה. הלב שלך ידריך אותך, וזכור תמיד, שזו הדרך שבה המובן מאליו אינו מובן מאליו. כדי שתוכל ללכת בדרך החדשה הזו, החלטנו להעניק לך מתנות."

כל אחד מהנוכחים ניגש לקן והעניק לו מתנה. האחד העניק לו ראייה. השני – שמיעה. לאחר מכן קיבל את הידיעה ואת האהבה ואת התחושה ואת השמחה.

"המתנות האלה ילוו אותך, נכדי", אמר הסב. "כעת אתה מוזמן לצאת אל הדרך החדשה".

קן הרגיש שגופו מתחיל לנוע ושמע שקוראים בשמו. תחילה לא הבין מה קורה, עד שהרגיש שמישהו אוחז בו ומטלטל אותו וקורא בשמו. "קן, קן, קום". הוא פתח עיניים וראה את אימו. "קן, עליך לצאת לעבודה, שלא תאחר". "אבל אמא, ערפל בחוץ". "קן, הערפל כבר התפוגג. קום בני וצא אל הדרך". קן אמר: "אני יוצא אל דרך המובן מאליו שאינו מובן מאליו".

האם אתם מבינים את משמעות המשל? אלה המתנות שהרוח מעניקה לכם בדרך החדשה של השנה החדשה שהיא שנה של "1", שנה של התחלות חדשות. כל אחד מכם ייצא לדרך, שהיא מובנת לו, אך אינה מובנת. דומה, אך שונה. הוא ימצא אפילו נתיבים חדשים בתוך המובן מאליו, שלא יהיה כל כך מובן מאליו… אתם תגלו בדיוק מהו אותו מובן מאליו שאינו מובן מאליו.

קחו איתכם לדרך החדשה את הראייה ואת השמיעה והידיעה והתחושה והאהבה. קחו איתכם את החיבור אל עצמכם ואל הרוח, אל האחד ואל הכל. הרשו ללב שלכם להוביל אתכם בדרך החדשה והרשו ליכולות חדשות להציג עצמן בפניכם.

הרשו לעצמכם להיות. הרשו לעצמכם לשמוח. הרשו לעצמכם להיות בתוך הלא נודע, הערפל, שהוא המובן מאליו שאינו מובן מאליו…

הרוח תהיה איתכם ותוכלו למצוא בתוככם את היכולות ואת האומץ ואת האור. כי אתם נושאי האור.

זה המסר שלי לשנה החדשה. אלה מתנות הרוח לשנה החדשה. גלו את המובן מאליו, שאינו מובן מאליו.

כי כך הוא הדבר.

קריון