שירה מקודשת

(לתקשור קדמה שירה אינטואיטיבית עם מירב גולד)

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.

יקרים, שמעתם את השירה. היא נכנסה ללבבות וחיברה אותם בעזרת הקול יוצא הדופן של הכוהנת הלמוריאנית (מתייחס למירב). זו שירה מקודשת. כאשר השירה הלמוריאנית המקודשת נכנסת אל הלבבות, היא הופכת להיות חלק מהגוף האנושי. כבר אמרתי בעבר שהלב האנושי קדוש. אם כך, יש לנו קדושה שמתחברת אל קדושה.

אלה הנושאים שאני רוצה לדבר עליהם היום: על שירה, על קדושה, על אור ועל הקשר ביניהם.

ובכן, מהי השירה?

כשאדם מפיק מתוכו צלילים, יש להם תדר. גם בדיבור יש לצלילים תדר. אתם יכולים להרגיש בתדר כשאתם מדברים עם אדם מסויים. אתם יכולים להרגיש אם אתם מתחברים לתדר או נדחים על ידו. כשהתדר בהרמוניה עם שלכם – אתם מתחברים אליו. כשהתדרים בדיסהרמוניה – אתם נרתעים.

לשירה יש תדר משלה. היא איננה הומוגנית ואיננה חדגונית. היא עולה ויורדת. היא דקה ועבה. בכל צליל ובכל טון אתם יכולים להרגיש באנרגיה שעוטפת אותם. לכל הברה יש את הרטט שלה וכשהרטט מגיע אליכם, אתם מהדהדים איתו בהרמוניה. כשהשירה מקודשת, אתם מהדהדים את הקדושה בגופכם.

תשאלו זמרים מה הם מרגישים כשהם שרים. רובם יאמרו: התעלות. גם אם אינם יכולים להסביר את המושג וגם אם אינם יכולים להסביר מדוע הם מרגישים כך – זו תחושתם. הם מרגישים זאת בגלל הנפח האנרגטי המקודש.

כשהשירה למוריאנית – הקדושה מהדהדת בעוצמה גדולה יותר. זה היופי של השירה האינטואיטיבית הלמוריאנית.

כשאתם מרגישים אותה בגופכם, דעו כי הצלילים הם צלילים של ריפוי. אתם יכולים לבקש לעצמכם את הריפוי לכל מקום בגופכם שזקוק לו.

שירה מקודשת היא שירת ריפוי.

ומהי קדושה?

קדושה היא ייחוד, הבדל, שוני. אתם מבדילים בין קודש לחול. בין משהו שהוא מיוחד וייחודי לבין משהו רגיל. בני אדם נוהגים לקרוא "קדוש" רק לאלוהים, כי הוא מיוחד ושונה ועצום. אבל, יקרים, לא רק אלוהים קדוש. אתם, בני האדם, קדושים. אתם נושאים את האלוהות בתוככם. אתם נושאים את הד.נ.א. האלוהי. לכן, בהכרח, אתם קדושים, מיוחדים, שונים. אתם שונים מהסביבה שמקיפה אתכם, מהטבע, מבעלי החיים. נכון שמרבית בני האדם אינם חושבים שהם כאלה. נכון שיש שעושים הפרדה בין אנשים מקודשים לרגילים. אבל ההפרדה אינה קיימת, ומי שחושב שיש הפרדה – אינו מבין את המהות האלוהית של האדם.

המהות האלוהית של האדם היא קדושה.

ועוד ניתן לומר, כי הלב האנושי הוא הקדוש ביותר מכל האיברים האחרים של הגוף האנושי, כי הוא מיוחד יותר. הלב הוא האיבר, שאיתו אתם אמורים ללכת, שאמור להוביל אתכם אל הדרך שאתם כה כמהים אליה. המוח אינו יכול לתת את תחושות הלב. ואגלה למי שעדיין לא יודע: גם ללב מוח משלו. יש לו מערכת עצבית משלו, בדיוק כמו למוח. לכן, אך טבעי ללכת עם הלב. עם ההיגיון של הלב ולא עם ההיגיון של המוח.

כשאתם הולכים עם הלב, אתם יכולים להרגיש, שהדרך שאתם הולכים בה שונה. כי היא מקודשת… כי כל צעד שאתם עושים הוא מקודש. אתם מטביעים את האנרגיה שלכם באדמה עם כל צעד. וכשהאדם קדוש – צעדיו קדושים, והאדמה יודעת. היא זוכרת ויודעת מי הקדושים שהולכים עליה.

כשאתם מציגים את הקדושה כמשהו שהוא מחוץ לכם, שזר לכם; כשאתם עושים את ההפרדה הזאת – אינכם מחוברים אל המקור. מי שמחובר אל המקור מבין מי הוא. מבין שהוא אלוהים. שהוא הקדושה.

וכשהשירה המקודשת נגעה בכם, לא יכולתם שלא להרגיש באנרגיה. מה שהרגשתם, ומה שאתם מרגישים כעת – זו האנרגיה של הקדושה. הרגישו בה. הרגישו באהבה הגדולה שנמצאת כאן, הרגישו בחיבור בין הלבבות.

כשקיים החיבור וקיימת הקדושה – נוצר אור. אור הוא אהבה. אור הוא ידע. הוא שקט. הוא שמחה. האם אתם מרגישים את האור הזה כעת בתוככם? הרגישו בו, כי אתם האור. אתם המוארים שצועדים כאן על פני הפלנטה. אתם מבשרי הבשורה, גם אם אינכם חושבים שאתם כאלה. אתם הנשמות העתיקות בעלות הידע, ואתם מתחילים להיזכר במי שאתם ובמה שאתם יודעים. אתם מתחילים להיזכר מה אתם באמת אמורים לעשות כאן על הפלנטה. מה באמת גורם לכם שמחה. אתם החלוצים, אתם המבשרים.

וכשאתם נושאים את האור ואת הקדושה שלכם, גם מי שאינו במודעות – מרגיש בכך. הוא ירגיש את השקט שלכם, את האיזון שלכם, את החיבור שלכם. אנשים רבים ירצו להיות בקרבתכם ואפילו לא יבינו מדוע.

האם אתם יכולים לומר לעצמכם: "אני אלוהים, אני קדוש/קדושה, אני אור"?

כולכם אנשים מוארים. אדם מואר הוא אדם במודעות.

מהי המודעות?

מודעות היא הידע שיש דברים שאינם נראים אך קיימים. היא הידע, שכל בני האדם שווים זה לזה ואין מי שמורם מן היתר. שאין אדם שיש לו ידע בלעדי שאין לאף אחד אחר.

האם אתם מבינים, שיש אנשים שאינם במודעות, אפילו שהם חושבים על עצמם כבעלי מודעות? (צוחק….) מודעות היא היופי שבאדם. היא הכוח המאפשר לעשות, ליצור, לצעוד. מודעות היא הכוח המניע את הסקרנות לדעת עוד, מניע את הזיכרון לעלות ומניע את הידע להגיע.

הידע אינו מגיע מלמעלה…. (מתייחס בהומור לשיחה שהתנהלה לפני התקשור), הוא מגיע מהפעמים הקודמות שהייתם כאן על הפלנטה ובמקומות אחרים.

מהו אותו ידע שקיים? כשאינכם בגוף, הנשמה שלכם יודעת הכל וזוכרת הכל. כך גם הנשמות של כל אלה שעזבו, בין אם היו במודעות או לאו. מכיוון שלנשמה יש את כל הידע, הרי שכאשר היא נכנסת לגוף, כשאתם מתחילים תהליך חדש של חיים, הידע נמצא אצלכם. כל שצריך הוא להעלות אותו אל העכשיו, להיזכר. לכן, זה איננו ידע שמגיע מלמעלה. הוא מגיע מבפנים.

נדמה, שבדברים האלה גם הבהרתי לכם את מהות התקשור.

יקרים, אמרו לעצמכם שאתם אלוהים.

אמרו לעצמכם שאתם קדושים. שאתם הקדושה עצמה.

אמרו לעצמכם שאתם האור.

כבר אמרתי שלמילים שלכם יש כוח ועוצמה. כשאתם אומרים זאת לעצמכם , תוכלו גם להרגיש בכך. בדיוק כפי שאתם מרגישים כעת.

וכמה מילים אל הקוראים כעת את הדברים: גם אתם יכולים להרגיש את הקדושה שלכם, אפילו אם אינכם נוכחים איתנו בגופכם. אתם איתנו, כי אין זמן, כפי שאתם יודעים, ולזמן אין חשיבות.

אתם יכולים להרגיש באנרגיה של הקדושה. אמרו גם אתם לעצמכם: אני אלוהים. אני הקדושה.

וכך, כשקדושה פוגשת בקדושה, כשקריון פוגש בני אדם, כשהרוח פוגשת את הגוף – זוהי חגיגה. חגיגה גדולה.

אתם יכולים גם להרגיש בשמחה הגדולה שנמצאת בתוך האהבה שכאן ובתוך הקדושה שכאן.

אני קריון, מאוהב בבני אדם, ואני אומר לכם:

מקודשים. מקודשים. מקודשים.

וכך הוא הדבר.

קריון