הצל שמעבר לפינה

(לתקשורים קדמו שירה עם מירב גולד ונגינה עם גליה גת גינזברג ויפעת בר שלום)

ברכה לבאי הכנס

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשירות המגנטי.

ברוכים ששמעתם את הקריאה להגיע אל ערב של ריפוי ושל אהבה. אני יודע בפני מי אני מדבר. אני יודע מי הנמצא כאן. כולכם אנשי אור ששמעו את הקריאה.

אני רוצה לברך את המשתתפות ואני רוצה לברך את השותפה שלי, על האומץ שלא להתחשב בנסיבות כלשהן, ולקיים כנס, שדחפתי אותה אליו. היתה לי "זרוע אנושית" בדחיפה. תבורכי יקרה. את יודעת מי את.

זהו מסר קצר. מסר של אהבה. המסר הגדול יגיע בהמשך.

אני מבקש מכם להרגיש את האהבה שנמצאת כאן, להרגיש שסביב כל אחד מכם נמצאת המשפחה האוהבת שלו. אתם יכולים להרגיש בליטוף שלה. אתם יכולים להרגיש כיצד היא נוגעת בליבכם. אתם יכולים להרגיש את האנרגיה שנמצאת כאן. נמצאים כאן אנשים שיודעים להרגיש אנרגיה.

מבורכים אתם. מבורכים ואהובים עד אין קץ.

אני קריון, מסטר המגנטיות, מסטר האהבה, מברך אתכם ומאוהב בכם ואני יודע מדוע.

כי כך הוא הדבר.

הצל שמעבר לפינה

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשרות המגנטי.

ברוכים ששמעתם את הקריאה להגיע אל ערב של ריפוי ושל אהבה.

ברוכים החלוצים. גם אם אינכם חושבים שאתם כאלה…

ברוכים הבאים אל העידן החדש של העידן החדש.

ברוכים הבאים אל תקופת התחלפות הזמנים.

אני קריון, מאוהב בבני אדם ויודע מה בליבם. אני מכיר אתכם. אני יודע מי אתם. אני מכיר גם את הקוראים כעת את הדברים. בשבילכם, הקוראים, זהו העכשיו. העתיד של אלה הנמצאים כאן הוא העכשיו של הקוראים. למעשה, אין עבר ואין עתיד. יש רק הווה. הכל קורה עכשיו. לכן אני גם קורא לכם לחיות את העכשיו.

אתם נמצאים בתקופת שער, כפי שהסברתי בפעם הקודמת. (קריון מתייחס לתקשור "התחלפות הזמנים" מחודש נובמבר). אתם נמצאים בפני שנה חדשה, ויש לי בשורות טובות: זו עומדת להיות שנה קלה יותר, עם אנרגיות קלות יותר. עובדי אור, אתם יכולים להתחיל לנשום לרווחה… זו שנה שתאופיין בסגירת מעגלים שטרם סגרתם ובפתיחתם של חדשים. היא תאופיין בעבודתם המבורכת של עובדי האור: עבודת אור, שהיא עבודת אהבה, שהיא עבודת ריפוי. עבודת האור אינה בעצם עבודה, כי הכל קשור במודעות ובתשוקת הלב.

המוטיב המרכזי בערב המיוחד הזה היה של אהבה ושל ריפוי. כשתלכו הביתה, אל תשכחו לקחת איתכם את האהבה ואת הריפוי.

אני רוצה לספר לכם היום סיפור. משל. במשל הזה, נער חוזר אל ביתו בשעת חשיכה. הוא הולך ברחוב שמואר רק על ידי פנסי הרחוב. הוא מתקדם בבטחה, הוא מכיר את הדרך ויודע בדיוק לאן הוא הולך. הוא מתכונן להגיע הביתה.

כשהוא מתקרב אל הדרך הראשית, הוא רואה לפתע צל גדול מעבר לפינה. הוא נעצר, מביט בצל ומנהל שיחה עם עצמו.

אני רוצה לשאול אתכם: מה אתם הייתם עושים לו הלכתם ברחוב אפלולי ומעבר לפינה מגיח צל גדול? ודאי הייתם נעצרים. אולי הייתם מרגישים צביטה של פחד. אולי הייתם מחליטים שלא להמשיך ללכת. אולי לפנות לדרך אחרת. האם הייתם חוזרים לאחור? ואולי הייתם סומכים על עצמכם וממשיכים ללכת?

הנער החליט להמשיך. הוא הכיר את הדרך והיה בטוח בעצמו. כשהגיע אל פינת הרחוב, גילה שם ילד קטן, שעמד מתחת לפנס הרחוב. הפנס הגדיל את צילו של הילד בצורה שיכולה היתה להיראות מאיימת.

הנער פנה אל הילד ושאל אותו: "מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?" הילד ענה: "חיכיתי לך." "חיכית לי?" "כן", אמר הילד, "חיכיתי שתגיע ותיקח אותי הביתה".

השניים נתנו יד זה לזה והילד הראה לנער את הדרך אל ביתו. כשהגיעו לשם, מצאו את ההורים המודאגים, שכבר יצאו לחפש אחר בנם. "לאן נעלמת?", שאלו אותו. והילד השיב: "חיכיתי לו", והצביע על הנער.

ההורים הודו לנער על שהביא את בנם הביתה בבטחה, והנער, מלא בגאווה ובשמחה, המשיך בדרכו.

זהו המשל. מה אתם מבינים ממנו? האם אתם פוחדים מהצל שמעבר לפינה? מצל שנראה מאיים? מהלא נודע ומהלא ברור? אתם נמצאים בתקופה שהדברים אינם בהירים לכם כל כך, אבל כשאתם הולכים עם הלב שלכם, אתם מגלים שהדברים אינם כפי שהם נראים. גם צל גדול ומאיים יכול להתגלות תמים, כמו ילד קטן.

האם אתם עדיין פוחדים? האם אתם מחליטים להמשיך בדרככם? האם אתם סומכים על עצמכם? האם אתם סומכים על הדרך שאתם הולכים בה? האם אתם יודעים שאתם בדרך הביתה? האם אתם סומכים על הרוח?

יקרים, אני יודע בפני מי אני מדבר. כולכם עובדי אור, גם אם אינכם חושבים כך. כבר קראתי לכם "חלוצים", גם אם חלקכם אינו חושב שהוא כזה.

אתם נושאי הדגל. אתם החלוצים.

הסתכלו על ההיסטוריה של המדינה שלכם. החלוצים הם אלה שהובילו את האחרים אל המקום הזה שבו אתם נמצאים. תשכחו לרגע ממה שאתם קוראים לו "המצב"… החלוצים הם אלה שהציבו את סימני הדרך, הקריסטלים – אם תרצו לכנות זאת כך– לבאים אחריהם. הם פגשו בהרבה צללים מאיימים, אך לא נרתעו מהם.

ובכן, האם אתם פוחדים? נעשתה כאן הערב עבודת ריפוי גדולה. האם הבאתם את הריפוי אל הפחדים שלכם ושחררתם אותם?

יקרים, זו אינה עת לפחד. זו עת לחיות במקום של אהבה. רק במקום שיש בו אהבה – אין פחד. רק במקום שיש בו אהבה – יש אור ואין חושך. הפחד קשור בחושך ובצללים. האהבה קשורה אך ורק באור ובשמחה.

האם אתם יכולים להרגיש באהבה הגדולה ששוררת כאן? האם אתם יכולים לקחת אותה איתכם? לחיות אותה, לרקוד אותה, לשמוח אותה, לצייר אותה, לפסל אותה, לבשל אותה?

קחו אותה איתכם. הרגישו אותה. הרגישו את האור שאתם, כי אתם אור, גם אם אינכם חושבים כך. גם אם החיים שלכם כרגע מסובכים ומאתגרים – עדיין, אתם אור. אתם אהבה. שילחו את האור והאהבה אל הקשיים ואל האתגרים של חייכם. לכו עם הלב שלכם, כי רק הלב יודע. רק תשוקת הלב תראה לכם שאתם בדרך הנכונה.

יקרים, אני יכול לעודד אתכם לגבי השנה הקרובה. כפי שכבר אמרתי, זו תהיה שנה קלה יותר. ניתן אף לומר– פתוחה ורחבה יותר. תוכלו להרגיש את השינוי באנרגיות. תוכלו להרגיש את השינוי בכל תחומי חייכם. אל תפחדו משינויים. חכו להם כמו שילד קטן מחכה להפתעות.

הביאו את האור והאהבה שלכם לכל מקום שבו אתם הולכים. האדמה זוכרת את צעדיכם. בכל מקום שבו אתם דורכים, אתם מטביעים את האהבה ואת האור שלכם.

היו האהבה. היו האור.

השלימו עם העובדה שאתם חלוצים. שאתם מגדלורים. הכירו בכך.

אני, קריון, מאוהב בבני אדם ותמיד אומר לכם אך ורק את האמת. יקרים, כולכם מגדלורים. האירו בכל מזג אויר ובכל מצב, גם אם זהו "המצב", כי אתם מנצחים. כבר ניצחתם. הכירו בכך.

עשו מה שבאתם לכאן לעשות. היו. היו האור והאהבה שאתם.

אני קריון, מאוהב בבני אדם, וניתן לומר שאני מאוהב בכם יותר ויותר בכל רגע, ואני יודע מדוע!

מבורכים עובדי האור המכירים במהותם.

מבורכים אתם.

כי כך הוא הדבר.

קריון

הערות המתקשרת בעקבות המשל:

כרגיל במשלי קריון, הוא אינו מפענח את כל הרמזים ומשאיר חלק מהם כזרעים שינבטו מאוחר יותר.

מהמשל הזה עולות כמה שאלות. למשל: מי הוא הילד? מה הוא מייצג? מדוע אמר שחיכה לנער? מיהם הוריו? וגם: מדוע המשל מתרחש בחושך?

הנה פרשנות שלי לחלק מהשאלות:

הילד מסמל תקופה חדשה, המחכה לכל אחד מאיתנו בדרכו. השאלה היא, אם נהיה מוכנים ללכת איתה יד ביד ולהגיע הביתה בדרך מעט שונה מהמוכרת לנו, אבל שתגרום לנו לגאווה פנימית ולשמחה, כפי שחש הנער.

המשל מתרחש בחושך, כי החושך הוא הלא נודע ומייצג את הפחדים שלנו בדרכנו. יתכן גם שהוא מייצג את "המצב"… האם נרתע? קריון מציע לנו להבין שהדברים אינם כפי שהם נראים….

ברוכים הבאים הביתה!