הנני אשר הנני – סיפורו של נער

ברוכים הבאים, הנני קריון מהשירות המגנטי.

יקרים, החגיגה כבר כאן. תוכלו לכנותה בשמות שונים. אולי "חגיגת הסמן", אולי "חגיגת התדרים", אולי "חגיגת הזמן", אולי "חגיגת המעבר" – אבל היא כבר כאן. כולנו חוגגים ביחד עם בני האדם את עליית המודעות, את התודעה, את הזכרון וההיזכרות. אני יודע בפני מי אני מדבר ואני יודע שכולכם, כולל הקוראים, זוכרים. שבבים וניצוצות של זכרון עולים ומתפתחים, נכנסים אל הלב ויוצאים מן הלב. הידיעה והציפייה קיימות בלבבות רבים.

אתם יכולים ודאי להרגיש שאיני לבד כאן. אתם יכולים ודאי להרגיש את האנרגיה האוהבת. המשפחה האוהבת כאן, אחים ואחיות רחוקים נמצאים כאן. משלחת גדולה באה איתי. משלחת זו נמצאת כאן כדי לצפות ביחד איתכם במה שקורה ובמה שאתם מרגישים שעומד לקרות. כפי שאתם יודעים, מבחינת הרוח הכל קורה בעכשיו והכל כבר כאן. אתם יכולים להרגיש שקיימת אנרגיה של ציפייה, של התרגשות ושל התחדשות. כל אחד מכם יכול להרגיש בכך באופן פיזי, בגוף ובעיקר בלב.

היום אני רוצה לספר לכם סיפור.

הסיפור הוא על נער, שחי בתקופה אחרת ובמקום רחוק מכאן. הנער חי בכפר של עובדי אדמה. אביו היה יוצא בכל יום אל השדות והנער אהב להתלוות אליו. הוא אהב את העבודה עם האדמה, אבל יותר מכך – אהב מידי פעם להשתרע על פני האדמה, להקשיב לה ולהרגיש אותה. הוא ממש חש שהאדמה מדברת אליו. לפעמים אף היה מנהל שיחות עם האדמה.

יום אחד, בהיותו שרוע על האדמה, ראה מולו מלאך גדול ויפה, עם כנפיים גדולות, לבנות ומרהיבות. המלאך הסתכל בו, חייך אליו, הושיט לו יד והזמין אותו לעוף איתו. הנער לא היסס לרגע. הוא אחז ביד המלאך והשניים החלו לעוף. הנער הרגיש את הרוח על פניו, הביט סביבו והביט מגבוה על המראות ועל הנופים שכל כך אהב. שמחה גדולה ואהבה גדולה הציפו את ליבו. כלל לא היה איכפת לו לאן הם עפים. הוא אפילו לא שאל לאן פניהם מועדות. הוא רק נהנה מהדרך, מתחושת החופש והמרחב, מהראייה הרחבה שהמעוף העניק לו, וסמך על המלאך שיוביל אותו למקום שאליו הם אמורים להגיע. המלאך הביט בנער וחייך. הוא ידע מדוע בחר בו.

מבלי להרגיש, מצא עצמו הנער בתוך גן גדול ויפה. היו בו עצים ופרחים ונחלים ומפלים. הנער הביט סביבו, ליבו נמלא עד גדותיו והוא החל לדמוע. עדיין הרגיש את אחיזת ידו של המלאך.

המלאך הוביל אותו בשבילי הגן עד שהגיעו למבנה עצום וגדול. הנער מעולם לא ראה קודם לכן מבנה שכזה. הוא היה עשוי שיש מבהיק ונקודות של זהב זהרו בו. הנער הביט במלאך בשאלה וראה שהוא מחייך ואינו מסביר דבר. המלאך הוביל אותו אל תוך המבנה ושם סונוורו עיני הנער מהאור הגדול. הוא אפילו לא יכול היה לראות את מקור האור. הוא עצם את עיניו ואפשר למלאך להוביל אותו. ואז, עמד המלאך ולחש באוזנו: "בני, פקח את עיניך". הנער פקח את עיניו וראה מה שראה פעמים רבות בחלומות שלו: כסא גדול שעליו יושבת דמות מוארת וזוהרת. הנער היה בטוח שהוא רואה מולו את אלוהים. הדמות רמזה לנער לבוא ולשבת על ברכיה. ביראת כבוד טיפס הנער על הכסא והתיישב על ברכיו של מי שחשב שהוא אלוהים. תחושה מוזרה אפפה אותו. הוא הרגיש שהוא מתמזג עם הדמות. הרגיש שגופו גדל ומתרחב וממלא את הכסא כולו, וכעת היה זה הוא שישב על הכסא. הוא ראה כיצד האור פורץ מגופו שלו.

לפתע שמע שקוראים בשמו. הוא פקח את עיניו וראה את אביו עומד לידו. האב היה מודאג. פעמים רבות קרא בשם בנו וזה לא שמע ולא התעורר. "היכן היית?" שאל האב. הנער ענה: "אבי, איני יודע היכן הייתי אבל אני יודע מי אני". אביו עזר לו לקום, חיבק אותו ואמר: "בני, כעת שנינו יודעים מי אתה".

יקרים, האם אתם מבינים את משמעות הסיפור שסיפרתי לכם? האם אתם יודעים כי כל אחד מכם הוא הנער?

האם גם אתם מרשים לעצמכם ליהנות מהדרך ולהתענג עליה מבלי להתמקד אך ורק במטרה? האם אתם יודעים, שרק כשאתם נהנים מהדרך אתם ממלאים את ייעודכם? שהרי אז אתם מראים לאחרים את האפשרויות שבפניהם. מי שממוקד במטרה ומתעלם מיופיה של הדרך אינו רואה את יופיים של החיים. הרשו לעצמכם להיות הנער וליהנות מהדרך.

האם אתם מרשים לעצמכם להגביה את נקודת המבט, את נקודת ההשקפה, ולראות את התמונה הרחבה או שאתם עסוקים בחיי היום-יום מבלי להביט ימינה ושמאלה?

האם אתם יודעים מהו הגן שאליו הגיע הנער ומהו הכסא שראה? אני יודע בפני מי אני מדבר. אני יודע שאתם יודעים. אני רק מזכיר לכם שזהו הבית ואלוהים הוא אתם. הרשו לעצמכם להיות הנער ולהרגיש מה שהרגיש כשהתמזג עם אלוהים וכשידע מיהו.

הרשו לעצמכם להיות אלוהים ולהרגיש את האהבה כלפי בני אדם, כלפי בעלי החיים, כלפי הטבע וכלפי האדמה.

הרשו לעצמכם להרגיש את האדמה ולהקשיב לה, כי היא מדברת אליכם. יש לה מה לספר. היא נמצאת כאן כבר תקופות רבות. וכך גם אתם, נשמות עתיקות.

למוריאנים, האם אתם זוכרים מי אתם? האם אתם מרגישים את ההתרגשות של היקום כולו? האם גם אתם מצפים לנס שעומד להתרחש?

הרשו לעצמכם להיות אלוהים. הרשו לעצמכם ליהנות מהדרך. הרשו לעצמכם להיות. כי בהיותכם אתם מראים את הדרך לאחרים. בהיותכם, בעצם הווייתכם, אתם מרגישים את אלוהים ואתם יודעים שהכל פתוח בפניכם ושאתם יוצרים את המציאות שלכם.

ההתרגשות רבה. החגיגה כבר כאן.

אתם צפויים להפתעות. חכו להן באהבה. התחברו אל הילד שבכם ואל השמחה שלו, כשהוא מצפה להפתעות. אני מבטיח לכם, שדברים שלא ציפיתם להם עומדים לקרות.

היו הנער שבסיפור. עשו את מה שבאתם לכאן לעשות. זכרו כי אתם נאהבים ומוקפים באהבה בכל רגע ורגע. היקום כולו מחכה למוצא פיכם ולמפעלות ידיכם והפוטנציאל עצום ורב.

אני מברך אתכם, יקרים על שהגעתם לתחילת הדרך…

הגעתם אל העולם החדש. עשיתם מה שתכננתם. קיימתם מה שהבטחתם.

אני קריון, מאוהב בבני אדם יותר משהייתי ואני מאוהב בכל אחד מכם, כי אני יודע מה בליבכם, כי אני יודע מי אתם ואני זוכר את שיחתנו האחרונה בטרם שלחתי אתכם לכאן. האם גם אתם זוכרים?

תהנו מהדרך, יקרים.

כי כך הוא הדבר.